זה היה הנובליסט אמיל זולא 1840-1902 אשר לראשונה הביא לנו תיאוריה על נטורליזם בספרות.
הוא ייחס את הרומנים שלו,שחלקם לאחר מכן הפכו למחזות כמעבדות קליניות אשר דרכן הוא בצורה מדעית יבחן את הנסיבות בדבר הדמויות שלו מנקודת מבט של תולדה ורקע
בצורה לא מפתיעה הדמויות שלו היו קורבנות החברה וכל מסקנותיו נראו,אפעס,פסימיות
זולא לקח את האתגר של כתיבת הקדמות תיאורטיות ליצירות וזאת של תרזה רקוים היא בין המפורסמות שבהקדמות.
Thérèse Raquin
למרות שמחזותיו לא תמיד עלו בקנה אחד עם תיאוריה נטורליסטית הוא ברבות הימים נחשב לאיש התנועה הנטורליסטית
בשל כתיבה ביקורתית רבה לעיתונות
תרזה רקים,כאמור נחשבה לאבן דרך בתנועה הנטורליסטית
מדובר בסיפור עגום על תשוקה מינית בסטטוס בינוני נמוך של החברה
ניאופה של תרזה ,רציחתה את בעלה החולני ,האשמה המלווה והתאבדות ביחד עם מאהבה-לורן
ב1873 המחיז זולה את הסיפור בכוונה לחזק בתיאטרון תפיסה נטורליסטית,ודרמה נוספת על מנת להגיע לאותה רמת פופולאריות כמו המחזות הבדיוניים
המחזה זכה להצלחה,
ולמעשה הדגיש את הנושא העיקרי שאיתו זולא עסק,בנוסף להיחשפות לדמויות ושפיכת רקע נוסף על דמויות
,אך זה לא היה הייצוג הריאליסטי שאליו כיוון
אפיון הדמויות שלו קבע שתרזה תרטון
והוראות הבמה שינו זאת לכיוון אחר
למרות החשכת הבמה ,והתהגות מפורטת ואקטיבית של הדמויות,ומבט קרוב על מאבקי הדמויות ,או הסוף הבלתי נמנע של המחזה,זה השתלב טכנית עם האפיונים והדפוסים של המחזה העשוי היטב
.
אלמנטים כמו סנסציות עמוסות ודחוסות או אסונות וטרגדיות המתרגשות על האדם לחלוטין נוגד את הנטורליזם שמאופיין באי-התרגשות,או אי החצנת רגשות ומדעיות מובהקת
אך זו הייתה דרכו של זולה לקדם את הנטורליזם ,הדמויות כולן נטו לשפלות ולנקלות
.
גישתו המדעית של זולא ללא ספק פתחה בפניו את הצוהר לגשת לנושאים גועליים ביותר-זולא אהב לזעזע
אך יותר מכל שאף לקדם את מחזותיו,לכן הזעזוע של תרזה תרם לו
זולא קבע פילוסופיה-בדרמה וברומן של אובייקטיביות אבסולוטית,דמויות שכה צמודות למציאות כך שהקהל יהיה משוכנע שמדובר ב מציאות
.
:מהותה של כתיבת מחזה היא רק ביצירת אווירת חייו של האדם,את הדומים והנסיבות והבאת מה שנחשב קטן ולא חשוב לרמה של חשוב וחיוני
המאה ה19 הייתה מאה של תגליות מדעיות והוא הושפע מכך
האמין שהנטורליזם הופיע לראשונה בספרות וברומנים מאחר והתיאטרון היה שבוי בתפיסות קבועות ואיטיות להשתנות
,הוא לא העריך שקהל לא פופולרי ומצומצם כן יעריך את השינוי וילווה אותו במהרה יותר מקהל בורגני -ושמרן
הוא סלד מהאופנה של דרמה היסטורית בשל היותה
מפגן יהיר וגרנדיוזי
הוא טען שטובי הסופרים דחו דמויות רומנטיות שמציגות רק פיקציות סימבוליות שמייצגות ערכים וכסלות,וסירב לסצנות רומנטיות שכן,בסצנות אלה, השקפה אמיתית על חיי האדם הייתה לעולם משנית לרגש ולדרמה
הם דחו את העלילה שהראתה חיים בלויים ומרופטים,אותה עלילה שזולא העריך בשל העוצמה והצניעות הרגישים
כעת היה הזמן להיפטר משאריות מלאכותיות אך גם מתוכן שקרי
.
אך נתקל בקושי פרופסיונאלי-התאמת השחקנים ולימוד גישה חדשה זו
זולא הבחין שלמחזאי היה חסר את החופש של הסופר
הסופר יכול היה להיות נדיב במרחבי זמן וחלל.
זולה לא הסכים שהתיאטרון נחות בשל כך .
בכל הביקורות שלו זולא הדגיש את החשיבות שבעיצוב הדמויות כאינדיקציה לאמיתות ולאותנטיות של המחזה
.דמויות של הדרמה היו קשויות מדיי,סטנדרטיות מדיי
הוא נתן לדוגמא את המחזות הצרפתיים-של רסין למשל, שלימים הפכו לדמויות מופשטות בנושאים צפויים כמו פטריוטיות ואהבת אם
והדרמה הנטורליסטית תחזיר את ההיבט האנליטי של הדמות.
הדמויות הן אנשים רגילים בחייהם הטבעיים והמחזה ייבחן את ההשפעות הפיזיות והסוציואליות שריבדו אותם להיכן שהם כעת
הבמה צריכה להיות לא יותר מקנבס וצבע והרקע והאווירה צריכים להיות מלאי חיים בהתאמה לתפישת המחבר
האמין שלכל מחזה צריכה להיות התפאורה המתאימה לו
האמין שתפאורה ורקע כמו בחיים האמיתיים יבנו דמויות ולבוש כמו בחיים וייצרו דיאלוגים כמו בחיים
הוא היה חריף ביותר בגישתו כלפי הרומנטיציזם כאשר הבין שהמפתח לשינוי טמון בשפה
שפה תיאטרונית שמאופיינת בטון מסויים ,הצהרתיות.
ראה שאם הסצנה הייתה רצינית,אז הקול היה הופך ל עמוק מאוזן ורטורי
ואם הסצנה הייתה קלילה אזיי הטון היה משתנה לשנון,,מורכב ונוצץ
.אף אחד מהצבים לא היה קשור לדרך שבה אנשים באמת דיברו
לכן הסיק שהדיאלוג החדש צריך להיות גמיש ומדוייק בהתאם לאיניבידואליות הדמויות -רעיונות אלא באו לידי ביטוי אצל איבסן
לפי זולא-על התיאטרון אסור לשקר,וכינה עצמו החייל ההגון של האמת
נכון שתיאטרון לא הפך למדע אך הוסיף רבות לחיותו
