- רעיון זה מתחיל במאה החמישית וממשיך להיות נוכח. רק בשנות ה-70 של המאה ה-12, הרעיון הופך לחלק מהדוגמה הרשמית של הכנסייה הקתולית. המקלט הסודי עליו מדבר אגוסטינוס, הופך למחוז השלישי של העולם הבא. הוא נקרא פורגטוריום.
הפרוגטוריום הוא המקום בו כל הנשמות מטהרות.
אנו נמצאים בעולם הזמני-earth. ברגע שהאדם מת, הוא עובר משפט אישי. ישנן ארבע אופציות לתוצאות המשפט (ראה דיאגרמה). הצדיקים המוחלטים מגיעים לגן העדן. החוטאים המוחלטים הולכים לגיהינום. נשמות שיש להן חטא קדמון בלי חטאים אחרים הולכות ללימבו (אינו חלק מהדוקטרינה הרשמית של הכנסייה הקתולית). כל הנשמות שנטבלו (אין להן חטא קדמון), אולם לא הגיעו לגמרי ללא חטאים, מגיעות לפרוגטוריום. מדברים על שני לימובאים-תינוקות שמתו ללא טבילה, ולימבו האבות-צדיקים שחיו לפני ישוע ולכן לא הייתה להם אפשרות להוריד מעליהם את החטא הקדמון.
הפרוגטוריום, הוא המקום אליו מגיעות נשמות אחרי המשפט האישי. במשפט האישי נפרשים חטאיו ומעשיו הטובים של האדם. במשפט האישי נקבעים שני דברים: כמה זמן יהיו בפרוגטוריום והיכן יהיו בפרוגטוריום. הפרוגטוריום מחולק בעצמו למחוזות:
- אנשים שחטאו אולם משפחותיהם שילמו מחילה עבורם מגיעים ל-refigerium, המקום הטוב. מזכיר מקרר-המקום בו אנו מתקררים, נחים ונהנים עד ליום הדין האחרון.
- חלקו השני של הפורגטוריום, הוא הגדול יותר מבין השניים הוא מחוז העינויים. במשפט האישי נקבע אילו עינויים נעבור על פי סוג החטאים שחטאנו. בחלק זה יש ביצות גדולות ומסריחות, יש נהרות אש.
מבחינה פסיכולוגית יש כאן פתח לקרובי המתים לסייע להם להגיע לגאולה. יש שבירה של הדיכוטומיה הקשה של חיים ומוות.
בימי הביניים מתפתח ג'אנר ספרותי המתאר תיאורי מסעות לעולם הבא. במסעות אלה, אדם מת, נשמתו יוצאת מגופו, הוא הולך לעולם הבא, עובר משפט (לרוב ישוע ישפוט והמלאך מיכאל ילווה את הנשמה). לאחר המשפט, הנשמה עושה סיור בעולם הבא. לרוב תפגוש אנשים שהיא מכירה. הנשמה תחזור לגוף האדם ומספר על מה שראה. מייד יחזור בתשובה ויהפוך לצדיק. ישנם עשרות טקסטים שכאלה מימיי הביניים. הקומדיה האלוהית של דנטה היא חלק מג'אנר זה.
המבחן יתקיים ביום שני ה-29.06.15 בשעה 09:00 בבוקר. אולם 300
שיעור חזרה יתקיים ביום ראשון 28.06 בשעה 16:30.
חסד הצדקה וגאולה – בעת החדשה
בסוף ימי הביניים, ההתמקדות היא בעיקר בפורגטוריום. מתחילים לדון באינדולגנציות המתקשרות באופן ישיר לפורגטוריום-אנו יכולים להשפיע על גורלם של המתים בהווה ובעתיד באמצעות אינדולגנציות. מאות ה-15 וה-16, הן מהוות מקור ההכנסה העיקרי של הכנסייה. רעיון מחילת החטאים הופך לזול מאוד.
מרטין לותר-1546-1483.
לותר מתחיל את דרכו כסטודנט למשפטים. בעקבות התגלות מצטרף למנזר אוגוסטיני. הוא נשלח על יד המנזר ללימודי תאולוגיה באוניברסיטה על מנת להכשיר עצמו להיות מורה לכתבי הקודש. באוניברסיטאות התקופה (תחילת המאה ה-16), הגישה התאולוגית השלטת נקראת ה-via moderna / devotion. תפיסה אידואולוגית זו מושפעת מן התקופה העוסקת ביחסי המלך ונתיניו. על פי התפיסה: "אלוהים לא ימנע חסד מזה העושה את אשר בתוכו". הסקרמנטים הם המרכיב הנותן לנו את החסד האלוהי באופן פיזי. בגישה זו יש חידוש. עד כה דיברנו על כך שרק האל יכול להצית את תהליך הגאולה. כעת הגישה אומרת כי האדם מצית את תהליך הגאולה. אם האדם עושה את הדבר הנכון האל מחויב להעניק לו חסד. הדבר מזכיר מעט את דברי פלאגיוס שטוען שכאשר האדם נברא הוא נולד עם חסד מאלוהים את השכל הישר וחופש הבחירה וכי לא איבד את החסד בעקבות החטא הקדמון.
לותר פוגש בגישה זו באוניברסיטה ונחרד מדברים אלה. הוא מבין כי הכנסייה משקרת. הוא מבין כי הכנסייה איבדה את דרכו של אוגוסטינוס והפכה להיות פלאגיאנית. לותר מבין כאשר הוא קורא את פאולוס ואוגוסטינוס, כי יש גזירה קדומה, מעטים מאיתנו נבחרו טרם הזמנים על ידי רצון האל ואיש אינו יכול לדעת האם הוא נבחר על ידי האל או לא.
מרטין לותר- על גילוי "צדקת האלוהים" (1545):
" בשנת 1519 חזרתי לניסיון לפרש שוב את ספר תהילים, בטוח שאני מצויד לכך טוב יותר עתה לאחר שהרצאתי בבתי הספר על איגרותיו של פאולוס אל הרומיים ואל הגלטיים ועל האיגרת אל העברים. סחפה אותי תשוקה עזה להבין את פאולוס באגרתו אל הרומים, אבל מה שמנע ממני לעשות זאת לא היה פחד אלא משפט אחד בפרק הראשון: "כי בה צדקת האלוהים מתגלית". שנאתי את הביטוי הזה "צדקת האלוהים" שלימדו אותי להבינו פילוסופית במשמעות של ההצדקה הפורמאלית או האקטיבית (כפי שכינו זאת הדוקטורים), אשר באמצעותה אלוהים הוא צודק ומעניש את החוטאים.
למרות שחייתי חיים ללא דופי כנזיר, הרגשתי שאני עומד בפני האל כחוטא עם מצפון לא נקי. לא יכולתי להאמין שריציתי אותו במעשי. לא אהבתי (ואפילו שנאתי) את האל הצודק המעניש את החוטאים… הייתי נואש להבין למה התכוון פאולוס בפסוק זה.
