* עבדאללה בן אלזביר – בנו של יזיד בן אלזביר שהיה אחד מהמתנגדים הבולטים לעלי בקרב הגמל. הוא גיבש את ההתנגדות למעאויה, ליזיד ולבית מעאויה במכה ואלמדינה, למרות שזו לא זכתה להצלחה בהתחלה. עבדאללה ייסד את השלטון שלו במכה ואלמדינה. אחיו מצעב נשלח להשתלט על רוב עיראק.
* שבטים (דרומיים וצפוניים) – פחות מבחינה גיאוגרפית אלא מבחינת מוצא. הדרומיים תמכו באמיים גם בשעתם הקשה ביותר, ודבר זה פעל לטובתם. אלה התחברו למרואן. מאידך, הצפוניים תמכו תחילה באבן אלזביר, אך הובסו במרג' ראהט. דבר זה הכשיר את הקרקע לשיפור המצב של בית אמיה, וגם העמיק את הקרע רב בין השבטים הדרומיים לצפוניים.
האמיים בשיאם ולקראת נפילתם
כאמור, ישנן שתי מגמות לאסלאם הקדום: אלה התומכים בצד האוניברסאלי, ואלה שתומכים בהמשך השמת האסלאם כפי שהוא, רק לכובשים ולא לנכבשים במדינה האסלאמית.
(מאמרו של HAWTING)
האמיים קיימו את המצוות כפי שהבינו אותם, ולא ניתן לדבר על חלוקה חדה בין דתיות וחילוניות בתקופה זו. הם ראו את עצמם כסמכות דתית כלשהיא – הם ראו את עצמם כח'ליפות אללה, ולא ח'ליפות שליח אללה. בסופו של דבר, האמיים ראו עצמם כמוסלמים טובים משום שהם בנו מסגדים וקיימו את המצוות. לכן ההכפשה של בית אמיה אינה לגמרי מוצדקת.
ישנה בעיה של המשכיות במבט על המסורת. אכן ניתן לומר מילים טובות על מעאויה ועבד אלמלכ כאנשי ממשל (administrators).
אחרי הפתנה השנייה
- עבד אל-מלכ 685-705 – עיראק הייתה למועד של תסיסה ואי שביעות רצון לגבי האומיים. המקום התאפיין באהדה בתמיכה לשיעה ובית עלי. היה זה גם מקום מרכזי גיאוגרפית, והיה צורך להחזיק את מקום זה כראוי. שלטונו אופיין בריכוזיות מאוד חזקה ושערוב מוסדות המדינה.
- אל-חג'אג' בן יוסף – נשלח ע"י עבד אלמלכ למשול בעיראק, וזה מצליח לשלוט ביד רמה במקום זה (ראה ג'אחט' מהמצגת). דבר זה היה לאחת הסיבות שהובילה לתסיסה.
- אלחג'אג' דיכא מרידות, טיפח את החקלאות והמשיך את הכיבושים כדי שיוכלו להמשיך לגבות כסף.
- אל-ואסט – "האמצע" – הבירה של אלחג'אג' בעיראק. עיר מצב נוספת.
- ג'זיה + ח'ראג' (והיחס למתאסלמים) – המקומיים בעיראק בשנים כאלו או אחרות החלו להתאסלם, וחלקם עברו מהכפר לערים, כגון כופה ובצרה. השאלה המתבקשת היא האם אלה עברו לעיר מסיבות כלכליות וחברתיות וקשה לעמוד על הסיבה. הרצון להתאסלמות הווה בעיה למשטר, שכן מדובר בהפסד כספי עבור הממשל. אלחג'אג' החליט שאותם אנשים ימשיכו לשלם מיסים, אפילו אם התאסלמו. "פיתרון" זה היה רק זמני, והמשיכה ההתנגדות לממשל האומיים.
- מרד אבן אל-אשעת'.
הרפורמות של עבד אלמלכ
בשל התרחבות המדינה, והיעלמות האחדות מהדורות הראשונים של הערבים, עבד אלמלכ מחליט ליישם מספר רפורמות, שיובילו לסידור המדינה.
- בניית כיפת הסלע – יש מספר סברות באשר לסיבות להקמתה (פולמוס אנטי נוצרי, פולמוס פוליטי בין הח'ליפים שנועד שירושלים תשמש מוקד עלייה בחג' במקום מכה).
- מטבעות: דינאר (זהב, נדיר ביום יום), דרהם (כסף, שכיח), פַלס (נחושת, השכיח ביותר) – איחוד המטבעות בכל המדינה הערבית. לפי ההטבעה שנמצאת על המטבעות ניתן להעיד על מקורם. מעשה זה נכנס לתוקף במהירות ובשיטתיות.
- ערבית במינהל – המנהל עד רגע זה התנהל בשפות המקומיים (קופטית, פרסית, ארמית, יוונית). המעבר לשפה הערבית כרשמית והפיכתה לשפת מנהל מעיד על כך שהאימפריה האסלאמית "עלתה מדרגה".
- הערבים למדו להיות פקידים: חלקם הגדול של הפקידים היו נוצרים עד לרגע זה, והפקידים הנוצרים והקופטים קיבלו את הערבית כשפה הרשמית במנהל.
- בַריד (veredus/beredos) – היה למעין רשת של שליחים רכובים, המשרתים את צורכי השלטון לשליחת הודעות חשובות. ה"בריד" לא שימש את האזרח הפשוט. האחראים על הבריד נקראו أصحاب البريد والأخبار – ומופקדים על מודיעין פנימי ולא רק דואר.
- מואלי (יחיד: מולא) / וַלאא – מסיבות שונות, המקומיים, עבדים ושבויים לא מוסלמים באו ברצון להתאסלם, וזאת בחסות פטרון.
