פאולוס

בנוסח זה נאמר כי הבן הוא שווה ערך לאב. עולה השאלה כיצד נעשה ישוע אדם? כיצד ייתכן שסבל?

אם כן עולות השאלות בנוגע לסוגיית ההתאנשות-incarnation.

• כריסטולוגיה: תורת המשיח. כיצד מחברים בין האל לבין האדם.
• סוטריולוגיה: תורת הישועה.

החוליה המקשרת בין שתי התורות היא תפיסת ההתאנשות, ההפיכה לאדם. הנצרות שואלת כיצד תפיסתנו את ישוע מובילה אותנו לישועה.

תפיסה אחת מדברת על ישוע כלוגוס: (לוגוס = דבר, מילה, תבונה)

בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר, וְהַדָּבָר הָיָה עִם הָאֱלֹהִים, וֵאלֹהִים הָיָה הַדָּבָר. הוּא הָיָה בְּרֵאשִׁית עִם הָאֱלֹהִים. הַכֹּל נִהְיָה עַל-יָדָיו, וּמִבַּלְעָדָיו לֹא נִהְיָה כָּל אֲשֶׁר נִהְיָה. בּוֹ הָיוּ חַיִּים וְהַחַיִּים הָיוּ הָאוֹר לִבְנֵי הָאָדָם. וְהָאוֹר מֵאִיר בַּחֹשֶׁךְ וְהַחֹשֶׁךְ לֹא הִשִֹיגוֹ…. בָּעוֹלָם הָיָה וְעַל-יָדָיו נִהְיָה הָעוֹלָם, וְהָעוֹלָם לֹא הִכִּירוֹ. הוּא בָּא אֶל שֶׁלּוֹ וְאֵלֶּה אֲשֶׁר לוֹ לֹא קִבְּלוּ אוֹתוֹ. אֲבָל לְאֵלֶּה אֲשֶׁר קִבְּלוּ אוֹתוֹ, הַמַּאֲמִינִים בִּשְׁמוֹ, נָתַן תֹּקֶף לִהְיוֹת בָּנִים לֵאלֹהִים. לֹא מִדָּם וְלֹא מֵחֵפֶץ הַבָּשָׂר נוֹלְדוּ, אַף לֹא מֵחֵפֶץ גֶּבֶר, כִּי אִם מֵאֱלֹהִים. הַדָּבָר נִהְיָה בָּשָׂר וְשָׁכַן בְּתוֹכֵנוּ; וַאֲנַחְנוּ רָאִינוּ אֶת כְּבוֹדוֹ, כְּבוֹד בֵּן יָחִיד מִלִּפְנֵי אָבִיו, מָלֵא חֶסֶד וֶאֱמֶת.                              (הבשורה ע"פ יוחנן א, 5-1, 14-10)

בניסיון של פאולוס להבין כיצד ישוע הלוגוס לבש צורת בשר ודם הוא אומר את הדברים הבאים:

פאולוס:

21 אַךְ כָּעֵת נִגְלְתָה צִדְקַת הָאֱלֹהִים בְּלִי תּוֹרָה, צְדָקָה שֶׁהַתּוֹרָה וְהַנְּבִיאִים מְעִידִים עָלֶיהָ. 22 וְהִיא צְדָקָה שֶׁל הָאֱלֹהִים, בְּאֶמְצָעוּת אֱמוּנַת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, אֶל כָּל וְעַל כָּל הַמַּאֲמִינִים; שֶׁהֲרֵי אֵין הֶבְדֵּל, 23 כִּי הַכֹּל חָטְאוּ וּמְחֻסְּרֵי כְּבוֹד אֱלֹהִים הֵמָּה. 24 אַךְ הֵם מֻצְדָּקִים בְּחַסְדּוֹ, בְּחִנָּם, הוֹדוֹת לַפְּדוּת שֶׁבַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, 25 אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים שָׂם אוֹתוֹ לְכַפָּרָה בְּדָמוֹ, כַּפָּרָה עַל-יְסוֹד אֱמוּנָה. כָּל זֶה כְּדֵי לְהַרְאוֹת אֶת הַצְּדָקָה שֶׁל אֱלֹהִים בְּכָךְ שֶׁבְּאֹרֶךְ רוּחוֹ פָּסַח עַל חֲטָאֵי הֶעָבָר. (אל הרומיים ג, 21-25)

15 וְהוּא צֶלֶם שֶׁל הָאֱלֹהִים הַבִּלְתִּי נִרְאֶה, בְּכוֹר כָּל בְּרִיאָה; 16 כִּי בּוֹ נִבְרָא כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ, מַה שֶּׁנִרְאֶה וּמַה שֶּׁבִּלְתִּי נִרְאֶה, גַּם כִּסְאוֹת וְרָשֻׁיּוֹת וְגַם מֶמְשָׁלוֹת וְשִׁלְטוֹנוֹת. הַכֹּל נִבְרָא בְּאֶמְצָעוּתוֹ וּלְמַעֲנוֹ, 17 וְהוּא קוֹדֵם לַכֹּל וְהַכֹּל קַיָּם בּוֹ. 18 הוּא הָרֹאשׁ שֶׁל הַגּוּף, כְּלוֹמַר, שֶׁל הַקְּהִלָּה. הוּא הָרֵאשִׁית, בְּכוֹר מִבֵּין הַמֵּתִים, לְמַעַן יִהְיֶה רִאשׁוֹן בַּכֹּל, 19 כִּי כֵן הָיָה רָצוֹן לְשַׁכֵּן בּוֹ אֶת כָּל הַמְּלוֹא 20 וּבְאֶמְצָעוּתוֹ לְרַצּוֹת אֶל עַצְמוֹ אֶת הַכֹּל. הֵן מַה שֶּׁבַּשָּׁמַיִם וְהֵן מַה שֶּׁבָּאָרֶץ, בְּאֶמְצָעוּתוֹ, בַּעֲשִׂיַּת שָׁלוֹם בְּדָמוֹ עַל הַצְּלָב.                    (אל הקולוסים א, 15-20)

מדבר על כיפור / כפרה-redemption

מדבר על כפרה ופדות המושגים על ידי דמו של ישוע-על ידי צליבתו.

מקור נוסף ל"תפקידו" של ישוע:

זהו מקור של אירנאוס-תיאולוג מאסיה הקטנה שמסיים את חייו כבישוף בצרפת. הוא הוגה דעות ותיאולוג בולט במאה ה-2. בחייו הוא מסמל משהו אודות התגבשות הכנסייה ותורם לרעיון של כנסייה אחת מגובשת. הוא כותב בשנת 180 "נגד ההרזיות":

תורת הכופר (ransom)

אירנאוס (Irenaeus of Lyon) "נגד ההרזיות" [180]:

Now it has been clearly shown that the Word which exists from the beginning with God, through whom all things were made, who was also always present with the human race, has in these last times… been united to his own creation and has been made a human being capable of suffering…. When he was incarnate and became a human being, he recapitulatedin himself the long history of the human race, obtaining salvation for us, so that we might regain in Jesus Christ what we had lost in Adam, that is, being in the image and likeness of God.

Thus the powerful word and true human being, ransoming us by his own blood in a rational manner, gave himself as a ransom for those who have been led into captivity…. The Lord therefore ransomed us by his own blood, and gave his life for our life, his flesh for our flesh….

מתאר את מעבר המילה, הלוגוס, הרוח האלוהית לגשמיות, לאדם בעל יכולת לסבול. ישוע, בעצם קבלתו על עצמו הפיכה לאדם, מכפר על החטא הקדום של אדם. ישוע מתקן את החטא ומחזיר לבני האדם את שאבד להם.

גם הוא מציין כי דמו של ישוע היה כפרה עבורנו. הוא טוען כי האדם איבד את חירותו בחטא הקדמון. שחרורנו ייעשה על ידי תשלום כופר-דמו של ישוע. למעשה אלוהים היה צריך לשלם כופר שהוא חלק מעצמו.

הכופר מחזיר את בני האדם למעמד שהיה להם לפני החטא הקדום.

אנטיוכיה ואלכסנדיה היווי מרכזים משמעותיים להסבר הבשורה:

• אנטיוכיה: אדם בשם נסטוריוס שהגה את הנסטוריאניזםותורת שני הטבעים, מדבר על הרעיון שישוע הוא אל ההופך אדם, ולאורך תקופתו כאדם שני הטבעים נשארים בתוכו. הוא אינו מפסיק להיות אל כאשר הוא אדם. (physis = טבע). עמדה זו מדברת על הצד האנושי ועל כך שהצד של האל שלו אינו משתנה.
• אלכסנדריה: באלכסנדריה יוצגה דעת מעט שונה על ידי קיריליוס מאלכסנדריה (בישוף אלכסנדריה 412-444). הוא מדבר על המונופיזיטים ( = תורת הטבע היחיד). תורה זו מדגישה את הטבע האלוהי שהיה עיקרי ומנחה בכל פעולותיו של ישוע כאדם.

במשך המאה ה-4 הדמות של מרים (Theotokos) כ"יולדת האל" הופכת למרכזית מאוד בעולם הנוצרי. מקומה של מרים בתוך הפולחן הולך ומתפתח. אנשי אלכסנדריה מסכימים עם הקביעה כי מרים היא יולדת האל אולם אנשי אנטיוכיה העדיפו לומר כי מרים היא "יולדת האדם". כמעין פשרה מגיעים להסבר: יולדת המשיח (Christotokos).