סימבוליזם

 

לקראת סוף המאה ה-19 הלכה וגברה הדרמה הריאליסטית, ניסיונם של המחזאים הריאליסטים להתאים את הדרמה בכל האפשר אל המציאות הרתיק אותם יותר ויותר, מן היצירתיות של התיאטרון. ככל שהריאליזם בדרמה ובתיאטרון זכה להצלחה הולכת וגוברת כך הלכו ותכפו המחאות נגדו. אחת הסיבות המרכזיות לתהליך מפתיע זה קשור לראיית הריאליזם, בזמנו, כתנועה מהפכנית בדרמה ובתיאטרון המודרני, סיבה נוספת לירידת הריאליזם בתיאטרון נובעת מהצורה הסבימטית.

החיפוש המתמיד אחר ה"מציאות" היווה גורם מרכזי במעבר מן הריאליזם והנטורליזם אל הסימבוליזם. מנטורליזם וריאליזם לקראת סימבוליזם ואקספרסיוניזם. ככל שהנטורליזם והריאליזם בדרמה המודרנית הגיעו תוך זמן קצר להישגים רבים יותר, כך שאפו בצורה פרדוקסאלית וחסרת מנוחה לנוע ביתר מהירות לקראת סימבוליזם ואקספרסיוניזם – שעתידם התיאטרוני היה מעורפל ומפוקפק.

בדרמה זו אין עלילות הרואיות או מילודרמתיה,   כשם שעיצוב הדמויות אינו נקבע לפי רקע חברתי ספציפי ואין הן פועלות על פי אמות מידה פסיכולוגית השאובות מהמציאות. לפי תפיסתו של מטרלינק יש לנשמת דמויותיו מגע סמוי עם הכוחות המטפיסיים, החולשים על גורלו של האדם. משחרר מטרלינק את דמויותיו מכבלי מציאות ספציפית של מקום וזמן, כדי לחשוף את חייהן הפנימיים העשירים.

התיאטרון הסימבוליסטי הוסיף הרבה יופי ויזואלי לבמה והגביר את הציפיות האסתטיות של קהל הצופים על ידי שימוש בתפאורות ובתלבושות מרהיבות. הסימבוליזם החזיר את הפיוט לתיאטרון.

הדרמה הסימבוליסטית שחשיבותה הייתה היסטורית בעיקרה, השפיעה על המחזאות הריאליסטיות, התבנית הריאליסטית נשמרה במחזאות סימבוליסטים ואקספרסיוניסטיים רבים. "קונבנציית הקיר הרביעי" בתיאטרון שירתה לא רק את הדרמה הריאליסטית אלא גם את הסימבוליסטית. ע"י השימוש בבמה אסתטיים ו"ניכוריים" נוצרה אילוזיה של חוסר ריאליות בדרמה הסימבוליסטית בניגוד לאילוזיית המציאות בדרמה הריאליסטית. אולם עולם מסתורי זה היה חייב להיות בעל שרטוטים, צבעים ומבנים ממשיים – כדי לתת לצופים "אילוזיה של מציאות", שתהפוך את המסתורי לממשי לא פחות מהטרקלין דמוי המציאות במחזותיו הריאליסטיים של איבסן.

חשיבתו של המחזה הסימבוליסטי הייתה מכרעת יותר מבחינה היסטורית מאשר מבחינה אמנותית. אחת הסיבות המרכזיות לתופעה זו קשורה בתהליך, האופייני לסימבוליזם, של החדרת יסודות וסמליים מוגזמים לתיאטרון המודרני.

 

ד. אקספרסיוניזם:

האקספרסיוניזם בדרמה ובתיאטרון המודרני בא כחוליה מרכזית נוספת בשרשרת הזרמים החדשניים, שלחמו כנגד המסורת התיאטרונית הקונבנציונלית. לאקספרסיוניזם בתיאטרון נועדה הבמה להיות אמצעי מורכב ומתוחכם לשיקוף התפוררות האדם בחברה המודרנית. האקספרסיוניסטים הכריזו, שפעולה דרמתית, המבוססת על מבנים חסרי קשר של חלום, כדוגמת "מחזה חלום" לסטרינדברג, היא הקרובה ביותר לאמת שבחיים של התת-מודע.

הנטייה המרחיבה הכוללנית הינה המאבק בין הריאליזם ואקספרסיוניזם. הקושי נובע מכך שהזרם האקספרסיוניסטי לא שימש ככותרת לחבורת יוצרים בעלת תודעה קבוצתית, שיצאה בפרוגראמה משותפת או בהפגנות ופרסומים משותפים. בדומה לזרמים או לתנועות קבוצתיות אחרות – בתחום האמנות, התיאטרון והספרות – לא הייתה ליוצרים הנכללים כל ידיעה או כוונה להיות חלק מאותה מגמה.

בראש ובראשונה יש להזכיר את סטרינדברג כחלוץ מעצבי האקספרסיוניזם בדרמה המודרנית, מחזותיו האקספרסיוניסטיים של סטרינדברג השפיעו על הדרמה האקספרסיוניסטית בגרמניה, בראשית המאה העשרים, במידה רבה יותר ממחזותיהם של שאר המחזאים בני התקופה.

מעצב סטרינדברג את האמצעים האקספרסיוניסטיים החדשניים כבר במחזותיו ה"נטורליסטים" לכאורה, שלדעתי אינם אלא מחזות אקספרסיוניסטיים "מוסווים", כגון "האב", "העלמה יוליה".

במחזאות האקספרסיוניסטית הגרמני, בא לידי ביטוי העימות בין הדור הצעיר לבין דמות האב הנוקשה והשמרנית, המשתקפת באורח החיים הגרמני שלפני המלחמה, עד כדי חיזוקו של המוטיב, החוזר על עצמו בדרמה הגרמנית, של רצון הבן לרצוח את אביו. השפעה נוספת של סטרינדברג על האקספרסיוניזם הגרמני באותה תקופה ולאחריה משתקף בשימוש הנפוץ בדמויות אנונימיות ואוטומטיות, שמתוכן רק דמות ה"אני" הופכת לדמות מלאה וחיה, כשהיא בעוצבת במסגרת אפיזודת של "מחזה – תחנות".

האקספרסיוניזם מופיע קודם כול כתנועה אנטי ריאליסטית, השואפת למידה רבה של הפשטה בגילום המציאות בתיאטרון. האקספרסיוניזם מאמין במציאות אחרת. האמצעים האקספרסיוניסטים העיקרים לעיצוב הפעולה הדרמטית ולאפיון הדמויות הם ה"קיטוע" ( פרגמנטציה) של המציאות והעיוות הגרוטסקי של המהות החיצונית.

 

סיכום:

המהפך מ"קונבנציית הקיר הרביעי" אל "התיאטרון החליפי"

זה האחרון ייזכר כאבי הדרמה הריאליסטית. ואילו שמו של סטרינדברג ייזכר תמיד כיוצר הדרמה האקספרסיוניסטית. מחזותיו דמוית המציאות. ניסיונם של מחזאים בני זמנינו כוויליאמס,  כמילר וכאולבי ביצירת תיאטרון חליפי נועד לרענן את המסגרת המדולדלת של "קונבנציית הקיר הרביעי" ולהחזיר לקדמותה את החשיבות, שנודעה לעלילה ולדמויות בתקופת פריחה הריאליזם ( איבסן וצ'כוב ) כמו גם בתקופות הזוהר בתולדות התיאטרון.

מזהה קודם כול ברנבד הפעולה החיצוני והברור יותר את סצנות המציאות היום יומית, שהמחזאי ערב לאמיתותן דמויות המציאות, "הלם" תדהמת אי האמון מתעצם בשלב מתקדם יותר, כאשר נחשף דובר הפעולה השני, שמשמעויותיו העלילתיות והפסיכולוגיות חורגות מהמציאות השגרתית.

כתוצאה משילובם של אמצעי עיצוב ריאליסטים ואקספרסיוניסטים פסיכולוגיים קליניים וסנסציוניים מילודרמתיים – נוצרת ההזדהות הסופית והמכרעת של קהל הצופים עם גיבורת המחזה, ונוצרת חוויה תיאטרונית חליפית ומרעננת בתיאטרון הריאליסטי של ימינו.

שתפו פוסט זה
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
ליצירת קשר מוזמנים להשאיר פרטים
צילום בר מצווה בשבת והשלכותיו

כל אירוע משפחתי או אישי ולמעשה כיום בכל הזדמנות אנו אוהבים להנציח כמובן כל אירוע והתרחשות, ולכן הצילום הופך למרכזי