הכותרת התנכית למחזה מתכוונת למסע הנפש לדמשק ולהמרה\שינוי הנצרות, אבל למעשה המחזה הוא אוטוביוגרפיה של שלב ה"inferno" שליוו אותו בגירושיו מאשתו הראשונה ב1891.
מבנה המחזה הוא מלאכותי ממש כמו הדמויות.
חלק 1 – בנוי מסצנות רבות המאורגנות בצורה מתמטית וסימטרית. אחרי המשבר שכולל ווידוי החטאים הוא מגיע לכנסייה שם הוא שומע את השיר החדש "new songs ".
דמויות זהות מופיעות בחלק 2 ו 3 אבל הדרמה הופכת לסוביקטיבית יותר באופן משמעותי. בחלק השני הלא נודע הופך לקבצן וליצאנית.
ההפקה הראשונה של Damascus התקיימה בתיאטרון המלכותי לדרמה בשטוקהולם ב1900 בביומו של אמיל גרנדיסון. במופע לא היה סטרינברג מרוצה מהטיפול הסנטימנטלי בדמות המרכזית שאותו רצה להראות באופן יותר קיצוני. סטרינברג אמר שמחזה חלום 1902 היה האהוב עליו וזה המחזה שהיווה את המהפכה באירופה בתיאטרון.
המחזה חלום ייצג\עבד יותר על הפורמט החדש של האקספרסיוניזם, כי הוא בעצם עוקב אחרי הדפוסים האלה – הוא עולה על עקבותיה של הבת של אינדרה המיתולוגית מהרגע שהיא מגיע לארץ מגן העדן. כשהיא מגיע לטירה היא מוצאת בה את האומללות האנושית ואז הדמות מתפצלת שוב ל ארבע עקרונות: השוטר, עורך הדין, המשורר והמבודד. כל אחד מהם היא ביתו של אינדרה אותם היא דוחה. המבנה של המחזה הוא ע"פ פרקים שמתרחש בין קירות הטירה למקומות שונים. המקומות הם בעצם פנטזיה והזמן הוא לא זמן אמיתי לדוגמה: השוטר שלפתע מתבגר. גם הדיאלוג הוא פנטזיה, כאשר כל שחקן קולט את המחשבות של האחר. אנו יכולים לראות שסטרינברג ניתק כל קשר למציאות – המציאות למעשה מתעוותת.
מחזה חלום נחשב "ללא ניתן להעלות על הבמה" ואכן לא הוצג עד 1907. הבימוי הקונבנציונאלי של וקיטור קאסטגרן אכזב את סטרינברג. סטרינברג ידע שהבמה יכולה להתמודד ללא תחפושות ותפאורה במידה והטקסט אכן מצליח להעביר את המסר המילולי כראוי. מבחינת סטרינברג מחזה חלום חיי את העולם המדובר. הוא האמין שהפשטות הייתה התשובה למחזה חלום, יותר מידי אביזרים על הבמה ואפקטים תיאטרליים עלול לגרום למחזה להראות איטי מידי ולא קולע. ב1908 סטרינברג כתב את המחזה גברת יולי\ miss Julie בשוודית.
הבמה הקטנה והאינטימית של התיאטרון שלו עודד את ההפקה הפשוטה. גם למחזה חלום הוא סטרינברג החשיב את הפשטות: מספר צדפות ים, לוח לכנסייה. אותם אביזרים סיפקו לאותה הסצנה שימושים שונים. למעשה זוהי המתודה של ההצגות והבימוי שלו.
בנוסף לתפאורה המגושמת המחזה חלום זכה ליחס רע מסיבה נוספת. היה קשה לתת הגדרה וסטייל למחזה. זה התחיל להתקבל כאשר רינהרדט הביא את ההפקה המדהימה שלו למחזה בשטוקהולם ב 1921, אבל הפקתו הייתה קודרת ומלנכולית למרות האפקטים המשוכללים והנאומים השנונים.
5 הפקות חשובות ע"י אולוף olof בשטוקהולם בין 1935ל 1955 נתנו למחזה חלום הצלחה. ע"י הצעה לשוקהולם בעצמו מולנדר העז להדגיש את הריאליזם במחזה ולמרות שההפקה הייתה איטית הוא השתמש בפנס ברקע כדי לבודד כל פרק וכדי לזרז את תחלופת הסצנה. למרבה הצער הוא שינה את סמל החרצית (כריזמנטה) בצלב וכך המחזה הפך לשיעור באמונה נוצרית.
בערב פתיחתו של התיאטרון האינטימי היה אולם מלא עד אפס מקום. למרות חסרונו של סטרינברג נוכחותו הורגשה. בהתחלה האפקט שייצרו המחזות היו "ריקון האולמות" , אבל היום סונטת הרוחות \ ghost sonata חזרה לתחייה מתוך המחזות של סטרינברג, כנראה בגלל שהיא יותר אקספרסיוניסטית מהאחרות ייתכן שגם העובדה שהמחזה מהול בסוריאליזם תרם לתחייתו. בהקדמה למחזה כתב אוורט בפרינצ'ורן שסטרינברג ייצר ניב חדש כך שהמטפורות מקבלות חיים.
סונטת הרוחות פותחת בסצנה אורבאנית בשטוקהולם – זה יום א' בהיר ניתן לשמוע את צלילי הכנסייה, אבל למרות הכול הצער האנושי חבוי. הסצנה בה זרים חיים בבית נותן את האפקט זהה לזה של מחזות כגון הפולש. הסצנה השנייה תופסת בעצם את הפחד של המוות.
אבל ניתן לראות שהמחזה של סטרינברג הוא מכוער ושוחק. הקהל מוזמן תוך כדי המחזה לתוך הבית כדי לחזות בדיירים בצורה קרובה ואינטימית יותר.
בסצנה האחרונה של המחזה אנו נכנסים ללב הבית ולחדר השנה בקטע של אהבה, הבמה נראית כמו גן עדן, אבל יופייה השברירי של הגברת הצעירה למעשה נרקב. הגברת הצעירה מתגלה כארפד ותוך כדי ההתמודדות עם האמת המרה של עצמה היא מתה והמסך סביבה מת ושוקע יחד איתה. המחזה זז מהתמקדות מחוץ לבית לפנים הבית, מהעבר להווה, מההווה לעתיד – כך בעצם הוא מציע את מעגל החיים וההזדקנות. ההבנה העמוקה של המחזה מתגלה כאשר יורדת לעומק הדברים.
המחזה סונטת הרוחות הוצג לראשונה בתיאטרון האינטימי intima theatre ב1908 וזכה לביקורות קוטלות. רק ב 1916 תחת הפקתו של Reinhardt produced המחזה החל לקבל ביקורות יותר חיוביות ואף הפך לחלק חשוב בהיסטוריה של התיאטרון. כתוצאה מכך הועלו 7 הפקות גדולות בניו יורק ב 1924.
הגמישות החזותית של הטלוויזיה אפשרו להפיק מחדש ובצורה יותר טובה את הדמויות והפריטים החולפים של המחזה ולכן ההפקה התקבלה באופן יפה.
