מסדרי היחפנים

לצד זה ובמקביל לכך, הכנסייה הסקולרית הופכת לכוח אדיר מבחינת רכוש, עוצמה ומעורבות בחיים הפוליטיים באירופה. באמצע המאה ה-12,יותר ויותר אנשים ממעמד הבורגנות יודעים לקרוא, בעלי אמצעי נסיעה. אנשים אלה נחשפים לפער העצום הקיים בין הברית החדשה לבין הכנסייה של המאה ה-12. העושר האדיר של הכנסייה, לבוש אנשי הכנסייה, גודלן וקישוטן עומדים בניגוד מובהק למה שהם תופסים כאידאל של איך באמת הדברים צריכים להיות. ישוע היה עני, השליחים היו עניים. העוני מתואר בברית החדשה כאידאל (קל יותר לגמל לעבור דרך חור של מחט מאשר לאסיר להיכנס למלכות השמיים). מתחילים לקום אנשים שיוצאים נגד המצב בכנסיות.

אחד האנשים הראשונים שמוחים הוא פטרוס ואלדס 1173, בן סוחרים צרפתי. חווה התגלות שבעקבותיה הוא מחלק את כל רכושו ואוסף אחריו קבוצה של אנשים. הם מתחילים להסתובב בדרכים ולהטיף את החזרה לנצרות האמיתית. ב-1173, הם פונים אל האפיפיור ומבקשים ממנו שיכיר בהם כמסדר נזירות. האפיפיור מסרב. הוא ממהר ומכריז עליהם כמינות ומוצאים מחוץ לתחומי הנצרות המותרת. האפיפיור בתקופה זו הוא אלכסנדר ה-3.

• מסדרי היחפנים: לאחר מספר שנים, מגיע פרנסיסקוס מאסיזי 1181-1226. פרנסיסקוס הוא איטלקי בן סוחרים, בן למעמד הבורגנות. גם הוא חווה התגלות. הוא יודע לדבר עם בעלי חיים, בעיקר עם ציפורים. בשל קדושתו הוא זוכה לסטיגמטה (כתמי דם על הידיים-פצעי הצליבה שאנשים בדרגת קדושה גבוהה זוכים בהם בעודם בחיים). הוא אוסף אחריו אנשים ויחד הם פונים אליו כדי שיכיר בהם כמסדר. הרעיון של פרנסיסקוס הוא כי נזירים לא צריכים להיות כלואים מאחורי חומה ומנותקים מהקהילה, כי אם עליהם להיות עניים באופן אבסולוטי. אל להם לדעת איפה ישנו ביום המחר, אסור שיהיה להם בית, אסור שידעו מה יאכלו מחר. עליהם להתפרנס כעבודה משכירי יום או כקבצנים. על כן הם נקראים מסדר היחפנים. עליהם להסתובב שניים שניים בדרכים ולהטיף את בשורת ישוע, תוך שהם מעורים בקהילה, עוזרים בקהילה ולוקחים חלק בתמיכה בשכבות החלשות של החברה. יסתובבו בזוגות מאחר וישוע ציווה על השליחים ללכת בזוגות ולהפיץ את הבשורה. פרנסיסקוס, פונה אל האפיפיור, אינוצנטיוס ה-3. אינוצנטיוס מבין שאם יסרב לאנשיו, הדבר יזיק בסופו של דבר לכנסייה. על כן הוא מאשר את הכרתם כמסדר, עם הסתייגות- חייב להיות להם מנזר פיזי. באופן זה, יש לו יותר בקרה עליהם וכך הכנסייה יכולה לקבל יותר רכוש.

בשנת 1209 הם מוכרים כמסדר הנקרא "מסדר האחים הקטנים" (צנועים וענווים), או בקיצור פרנסיסקנים. לבושם הוא גלימה חומה עם חבל וסנדלים. למרות שלכאורה אינוצנטיוס טרפד את העוני שאליו שאפו הפרנסיסקנים להגיע אליו, בעצם מהותם, הם שונים מאוד מהנזירים הבנידיקטים.

הם נודרים על עצמם את שלושת הנדרים (להוציא יציבות):

• פרישות
• עוני
• צייתנות

ייעוד הנזירות הוא שירות הקהילה. בירושלים, לפרנסיסקנים תפקיד מיוחד. כאשר נופלת הממלכה הצלבנית ב-1291, האפיפיור מפקיד בידי המנזר הפרנסיסקני את המקומות הקדושים בארץ הקודש. לכן בארץ יש הכי הרבה נזירים פרנסיסקנים.

יש נזיר פרנסיסקני  (פיצאבאלה) האחראי על השמירה על הקהילות והכנסיות בארץ ישראל.

במקביל למסדר הפרנסיסקני, מקימה סנטה קלרה ידידתו של פרנסיסקוס מסדר מקביל לנשים-מסדר קלריסו. בירושלים יש להם מנזר ברחוב דרך חברון. נזירות קלריסות דומות לנזירים הפרנסיסקנים למעט העובדה שהן פחות מסתובבות בחוץ. גם הן מסדר שכל יעודו הוא שרות הקהילה.

במקביל לפרנסיסקוס, צומח מסדר נוסף, הדומה למסדר הפרנסיסקני, ועל כן הוא מקבל גם הוא את השם מסדר היחפנים. מקים אותו דומניקוס 1172-1221. הוא ספרדי, בן אצולה ואיש כנסייה (כומר). הוא מדיע לדרום צרפת לאזור טולוז, הוא נחרד לגלות שבאזור זה, הכנסייה הקתולית הולכת ומאבדת מכוחה לטובת קבוצת מינות הנקראת האלביגנזים / קטארים.

• כופרים הם מי שאינם כופרים
• מינות-heresia: נוצרים שמחזיקים באמונות או בתפיסות שאינן עומדות בקנה אחד עם התפיסה המקובלת על הכנסייה. הכנסייה מוציאה אותם אל מחוץ לגבולותיה.

אם כן, קבוצת האלביגנזים הופכת פופולארית ושומטת את הקרקע מהכנסייה הקתולית באותם האזורים. הם מחזיקים בתורה דואליסטית-קיימים שני אלים, אל טוב ואל רע, אל הבשר ואל הרוח. העולם הזה בהיותו עולם גשמי, נברא על ידי האל הרע ובעצם בני האדם עוברים גלגולים שלאט לאט מכינים אותם ומאפשרים להם להצטרף למלכותו של האל הטוב. מקור שמם הוא במוקד הפולחן שלהם בעיר Aibi. כאשר דומניקוס מגיע לאזור זה, הוא רואה כיצד הכנסייה הקתולית מאבדת מכוחה, הוא פונה לאפיפיור ומבקש ממנו להקים מרכז שממנו יצאו מטיפים להטיף את הנצרות האמיתית לאנשים ולהחזיר אותם אל דרך הישר משקרי האלביגנזים. הוא מקים בטולוז מנזר בשנת 1220. הם קמים בשם מסדר המטיפים-נזירים דומיניקנים. יעודם הוא הטפת הנצרות הקתולית והחזרת אנשים בתשובה. הם עוסקים בדידקטיקה ופדגוגיה לרוב. כלומר, לומדים את אומנות השכנוע והדיבור. הם מקימים בית ספר לדרשנים, יוצרים מודל של משלים קצרים עם מוסר הסכל קתולי. הם לבושים בגלימות לבנות. רבים מהם מלמדים באוניברסיטאות (עד יום זה) ומאוד מחוברים לעולם האקדמי.