- כופה קרובה מדי למרכז האימפריה ומזוהה מדי עם בית עלי (בכל זאת כופה מילאה תפקיד חשוב).
- אזור ספר שלא היה בשליטה חזקה של האומיים. רחוק ממרכז הפעילות ומעיניי השלטון.
- שפע של לוחמים ערבים מיומנים. רובם אינם נגועים בסכסוכים שבטיים אבל כן מזוהים שבטית.
- אוכלוסייה ענפה של מואלי ששיחקו תפקיד צבאי חשוב ותפקיד כגורם מתסיס חשוב.
ערבים רבים הגיעו לשם. חלק מערבים אלה שנשארו שם התיישבו והתחילו להתחתן עם נשים מקומיות, ותוך דור או שניים חלים שינויים ב"טוהר הגזע"
* מקאתלה – ערבים בח'ראסאן שנשארו נוודים, ושמרו על הבידוד האתני – לא מרוצים מהשלטון בשל הקיפוח, הייחס למואלי, עניין הסכסוך עם השבטים הצפוניים.
* 12 נקבאא' – מעין רכזים של התועמלנים, שריכזו תחתם:
72 דעאה' – מטיפים, תועמלנים.
* אִבְּרַאהִים אלאִמַאם בן מחמד אלעבאסי (נהרג בשנת 748) – מנהיג העדה. עלה לשלטון ב-743. הוציא את המהפכה מהמחתרת ושלח את המולא שלו, אבו מֻסְלִם, מטעמו האישי ומטעם התנועה על מנת לעשות סדר. הוא פייס בין השבטים ואוסף נפשות בקרבם (את המקאתלה). חוד החנית של המהפכה העבאסית הם חיילים ערבים רגילים שגוייסו על ידי התנועה העבאסית ובעיקר על ידי אבו מסלם.
כל זה קרה בח'ראסאן ולא עיראק משום שעיראק הייתה בעייתית בשל קרבתה לסוריה ונתונה לפיקוח הדוק של המשטר. בעיראק היו הרבה שיעים – היא התאפיינה בהרבה דיבור ומעט מעשים.
תאריכים חשובים במהפכה העבאסית
- 717 אבו האשם בן מחמד בן אלחנפיה נפטר, לא לפני ש"העביר" את "זכויותיו" לעלי בן עבדאללה בן עבאס
- 743 אבראהים ירש את אביו מחמד בן עלי להנהגת התנועה העבאסית. שלח את אבו מסלם, המולא שלו, לח'ראסאן.
- 744 אבו מסלם הגיע לח'ראסאן, והכשיר את הקרקע להופעת המהפכה. הקים דיואן חדש לצבא (על סמך מקום מגורים ולא ייחוס שבטי)
- 746 הופעתה הפומבית של הדעוה בח'ראסאן
- 747 תחילת ההתקפה הצבאית נגד האמיים – נחלו הצלחות רבות ואט אט מתקדמים ללב סוריה.
- 749 כוחות עבאסיים כבשו את אל-כופה. אבו אל-עבאס בן מחמד (אחיו של אבראהים שהוצא להורג בשנת 748) הוכרז כח'ליף וקיבל את התואר אל-ספאח (שופך דמים)
- 750 מרואן השני, אחרון הח'ליפים האמיים, הובס בקרב "אל-זאב הגדול" באזור אל-ג'זירה. רוב בני אמיה נטבחו.
- 754 אבו מסלם, נרצח ע"י הח'ליף החדש, אל-מנצור, אחיו של אלספאח.
בניו של מחמד בן עלי אלעבאסי
- אבראהים אל-אמאם (נהרג בשנת 748) – זה שמוציא את המהפכה אל הפועל
- אבו אל-עבאס אל-ספאח (754-749) – הח'ליף העבאסי הראשון
- אבו ג'עפר אל-מנצור (775-754) – הח'ליף העבאסי השני והמעצב העיקרי של השלטון.
ומה תפקידם של הפרסים?
- Van Vloten – עמד על הקשר בין הדעוה העבאסית לבין ההאשמיה. הוא ראה כיצד המחתרתיות של התנועה של מח'תאר תרמה למהפכה. ראה את המאבק כבין ערבים לבין פרסים.
- Wellhausen – ראה את המאבק כבין ערבים לבין פרסים.
- Nöldeke – ראה את המאבק כבין ערבים לבין פרסים.
- Cahen – לא מקבל טענה זו כתורה מסיני.
- משה שרון – שולל לחלוטין את טענה זו, ואומר כי הערבים שהתיישבו בח'ראסאן והתערבבו עם האיראניות אינם היו איראנים. הוא טוען כי אין נימה כלשהי של מאבק בין הפרסים לערבים.
שלושת החוקרים הראשונים טענו כי המאבק בין בית אומייה לבין העבאסים מקורו במאבק "הנצחי" בין האיראנים (aryans – ארים) לבין העמים השמיים.
אחרי המהפכה
- חיסול אבו מוסלם – דמות שסיכנה את השלטון
- בע'דאד – הבירה החדשה של עיראק
- אבנאא' ח'ראסאן – הצבא שבא מח'ראסאן, ערבים שהגיעו לח'ראסאן, וערבים פרסים.
סיכום
"המהפכה העבאסית לא היתה הפיכת-חצר של סיעה אחת בעילית השלטת נגד סיעה אחרת; היא הייתה ניסיון לבנות-מחדש את גוף החברה המדינית של האסלאם, לשוב ולשלב את השליטים והנשלטים באומה האסלאמית תחת מנהיגותה של משפחת הנביא, ונתאחדו בה אסכולות שונות של המחשבה הפוליטית של ראשית תקופת האסלאם."
— קנדי, "מחמד והח'ליפות," עמ' 117.
סדרי ממשל בתקופה העבאסית, העבדות הצבאית
לשליט היו שלושה תארים בפיהם של העבאסים:
ח'ליפה
אמיר אלמאמנין (أمير المؤمنين) – במשמעות של מפקד המאמינים. גלום בתוך שם זה תפקידו הצבאי של השליט.
אמאם – המנהיג הדתי של המוסלמים. ח'ליפים רבים ראו את עצמם כסמכות דתית בין היתר, וניסו לכפות את דעותיהם על הצמרת האסלאמית, העלמאא'
הח'ליפים העבאסים
המדינה בשליטתם מתפקדת היטב, קרוב למאה שנה.
- אל-ספאח 754-749
- אל-מנצור 775-754 (אח של אל-ספאח) – אלמנצור לפני שעלה לשלטון מתנגד לדוד מהמשפחה שמנסה לקחת את השלטון. הוא קורא לאבו מסלם שיסייע לו עם כוחות מח'ראסאן. לאחר שהצליח להביס את אותו דוד ולעלות לשלטון, הוציא להורג את אבו מסלם.
- אל-מהדי 785-775 (בן של אל-מנצור)
- אלהאדי 786-785 (בן של אל-מהדי)
- הארון אל-רשיד 809-786 (בן של אל-מהדי) -לפי חוקרים רבים התגלמות תור הזהב של התקופה העבאסית. מחליט להחתים את בניו על חוזה לחלק את השליטה בין שתי בניו.
- אל-אמין 813-809 (בן של אל-רשיד) – מקבל את השליטה על כל הפרובינציות מלבד ח'ראסאן
- אל-מאמון (833-813) (בן של אל-רשיד) – מקבל את השליטה על ח'ראסאן, אך תוך זמן מה האחים נלחמים אחד בשני.
- אל-מֻעְתַצִם (842-833) בן של אל-רשיד) – הכניס את העבדות הצבאית
