השנה הליטורגית-לוח השנה הדתי הנוצרי
לוח השנה כולל את לוח החגים והאופן בו הנצרות מארגנת את השנה סביב חגים מסוימים. דתות באופן כללי נוטות לקחת בעלות על הזמן. לוח הזמן הדתי הוא נושא מרכזי בכל הדתות ובנצרות גם כן. ניתן לראות כי ביהדות החגים נקבעים על פי עונות השנה ואירועים היסטוריים מרכזיים בתולדות עם ישראל. עם ישראל הוא המושא המרכזי של ימי החג.
בנצרות, החגים המרכזיים סובבים סביב אירועים מרכזיים בחייו של ישוע. השנה הליטורגית הנוצרית מורכבת משני סוגי זמן:
- זמן רגיל ordinary time: זה הזמן בו אין דרגת קדושה מיוחדת
- מחזורי חגים: החגים אינם באים לבד אלא כחלק ממחזור רחב.
לוח השנה על פיו נוהגת הנצרות הוא הלוח היוליאני. זהו לוח שקבע יוליוס קיסר בשנת 45 לפנה"ס. על פיו נהגו הנוצרים הראשונים ועל פיו נקבעו החוגים בנצרות. בראשית המאה ה-16, האפיפיור גרגוריוס ה-13, עשה תיקונים בלוח השנה וקבע את הלוח הגרגוריאני. בין שני הלוחות יש פער של 13 יום. במאה ה-16 אנו לאחר הסכיזמה הגדולה ולפני בואו של מרטין לותר:
- ההולכים לפי לוח השנה היוליאני: הכנסיות המזרחיות, האורתודוכסים (נגד האפיפיור)
- ההולכים לפי הלוח הגרגוריאני: קתולים ופרוטסטנטים.
מחזור חג המולד
- ה-advent
- חג המולד
- התגלות-חג הטבילה
השנה הליטורגית מתחילה לקראת חג המולד. אצל הכנסיות המזרחיות כבר מספטמבר יש התכוננות לקראת חג המולד הכוללת תקופה של תענית, תפילות וחזרה בתשובה. אצל הקתולים והפרוטסטנטים, מחזור חג המולד מתחיל ארבעה שבועות לפני חג המולד. חג המולד מציין את הולדת ישוע. הרעיון הוא לבנות את הציפייה לחג. המנהגים הקשורים לתקופה זו של לפני חג המולדת ה-Advent, יש בהם בניית ציפייה של הרגע הגדול שיגיע-לידת ישוע. אחד המנהגים הוא הוספת נר בכנסיה עבור כל שבוע לפני חג המולד. מנהג נוסף הוא קישוט העץ בהדרגה כאשר ברגע האמת שמים את הכוכב בראש העץ-סמל לכוכב שזרח כאשר ישוע נולד. מנהג נוסף המיוחד הוא ה"קרש", העריסה. בונים את סצנת הלידה כאשר בכל שבוע מוסיפים עוד ועוד דמויות ובחצות של חג המולד מוסיפים את baby Jesus. יום הולדתו של ישוע לא נקבע במקרה ליום שיאו של החורף. ישוע מכונה אור העולם. במהותו יש רעיון של הבאת אור לעולם. כמו שהוא ניצח את המוות כך הוא מנצח את החורף בכל שנה מחדש.
כל החגים נחגגים תמיד במיסה. המיסה היא המוקד של הפולחן הנוצרי. למיסה יש שלד קבוע ובלתי משתנה וחלקים המשתנים בהתאם לנסיבות. מיסת חג המולד מתרחשת בחצות, רגע הולדתו של ישוע. זוהי מיסה חגיגית במיוחד אולם היא זהה למיסות האחרות.
סנטה קלאוס: בימי הביניים, חג המולד לא היה חג של ילדים ומתנות, אלא חג הדומה יותר לפסא-חג רציני בו התאחדנו עם לידתו של המושיע. אולם, שלושה שבועות לפני חג המולד, בשישה בדצמבר, היה יום חגו של הקדוש ניקולאס. ניקולאס הוא קדוש חשוב לכנייסה הקתולית והוא הקדוש הפטרון של שתי קבוצות חשובות: הסטודנטים והילדים. לכן ה-6 בדצמבר היה יום בו הילדים היו מקבלים מתנות. מרטין לותר, ביטל את הקדושים, ולכן בוטל מנהג המתנות. מרטין לותר ממציא את דמותו של ה-Christkind, baby Jesus. הוא הפך ל"ניקולס הפרוטסטנטי" שהתחבר לחג המולד. בעולם הפרוטסטנטי של קריסטקינד שבלילה בין ה-24 ל-25 בדצמבר מביא מתנות. כך פטרו את בעיית העדר המתנות. לותר מנסה לאפשר אורח חיים דומה לאורח חיים קתולי.
במאה ה-19, אנו מתחילים לראות כי בארצות קתוליות מתחילים לאמץ את דמותו של הכריסקינד והמתנות מתחילות לעבור לחג המולד ולהתקשר לדמותו של ה-baby Jesus. דווקא אז בארצות פרוטסטנטיות מתחילה להיבנות הדמות של הקדוש ניקולס כווריאציה מחודשת כמעט חילונית של ניקולס-סנטה קלאוס. בעצם חג המולד הופך לחג מתנות לילדים. חברת קוקה קולה מאמצת את הדמות הזו ומעניקה לו את הצבעים והתלבושת המסורתית. מבחינה דתית אין סנטה קלאוס אצל הקתולים, הפרוטסטנטים אימצו אותו.
חג המולד הוא לא החג החשוב ביותר, הפסחא הוא החשוב ביותר. הולדתו של ישוע היא חשובה אולם מותו ובעיקר תחייתו הם בעלי החשיבות העיקרית. בימיי הביניים, חג המולד היה חג שולי יחסית. היום הוא חג יותר קפיטליסטי ופחות חשוב מבחינה תאולוגית.
