ליברליזם אנגלי

התשובה לשאלה של רוסו-איך אפשר להיות חופשיים בתוך החברה- אנחנו יכולים להיות חופשיים אם נעשה רפורמה חברתית מקיפה ונחייה תחת דמוקרטיה ישירה- נהייה חופשיים כקולקטיב וכיחידים. לא החירות לספק את היצר אלא החירות מהיצר. האדם משועבד ליצרו במרדפו אחרי תשוקותיו הבזויות, אבל אם נפעל לפי הרצוןהכללי הוא יהיה חופשי.

לסיכום הוגי האמנה החברתית-

The liberal tradition in America/ lewis Heart

הדמוקרטיה באמריקה- אלקסיס זה טוקוויול

ליברליזם אנגלי – ג'רמי בנת'אם

ליברל אנגלי, נולד למשפחת אצולה אנגלית, בגלל עושרו יכול היה להרשות לעצמו לעסוק בהגות, על אף שהוסמך לעריכת דין. אבי האסכולה התועלתנית- אסכולה חשובה ביותר של פיסלוסופיה של המוסר ופילוסופיה פוליטית, נקראת גם התועלתנים הכמותיים- מהגילויים העמוקים, האופייניים ביותר של תופעת הנאורות. הספר הראשון שהוא כתב Fragments on governments 1776 (הכרזת העצמאות האמריקנית)- הציג התקפה שיטתית על האפוסטול של לימודי המשפטים הבריטיים- בלקסטון, שהילל את שיטת המשפט התקדימית וטען שהמשפט מתקדם באופן אבולוציוני מתוך פרשנות של שופטים. בנת'אם לעומתו טוען כי הישענות על התקדימים של השופטים לפני מבטיחים שהחוק יבטא מסורת עשירה, נורמות חברתיות שמתפתחות על פני הדורות ומבטאות את ההעדפות העמוקות, נטיות הלב הכמוסות, קווי האופי המהותיים של החברה בה הם מתפתחים. ג'רמי בנת'אם טוען שישלהפוך את המובן מאליו והעמום למפורש- שצריך להפסיק להיכנע בפני המסורת. עלינו לבחון את החוקים הקיימים באור הביקורת התבונית ולבטל את מה שלא מועיל, שכן אין קריטריון טוב לחקיקה למעט התועלת שבו. "תועלת היא האושר הרב ביותר למספר האנשים הרב ביותר" מגדיל את האושר האנושי- טוב. מקטין את האושר- רע. אושר הוא המדד למוסר ולכן גם הקריטריון הנורמטיבי ועלינו להפסיק להתבייש בזה.

החברה האמריקנית היא חברה עם פטיש לחוק בעוד הדמוקטיה האנגלית התפתחה ברוח התועלתנות.

ג'רמי בנת'הם טבע את המונח נורמטיבי- קריטריון על פיו אנחנו שופטים דברים. קבע את התעולת כקריטריון על פיו יש לשפוט התנהגות ולקבוע את הנורמות. (אין ממשיכים להובס בגלל ההגותו הקודרת, האכזרית והפסימית שלא עוררה השראה.) עקרון העונג ההובסייני נלקח כמובן מאליו בתור הדבר העיקרי שמוביל את האדם ועל פיו ייקבע מה החוקים הראויים. לו שתי פנים- הדיסקריפטיבי- מה מניע בני אדם? תיאוריית מוטיבציה (כך פועלים יחידים- תחשיב הדוני של יחידים) ומנגד הנורמטיבי- מה ראוי ומה לא ראוי בראי הכלל בהינתן שאנחנו לא יחידים אלא חלק מקולקטיב, קריטריון לפיו אנחנו קובעים מה טוב ומה רע. יש עקרון דומה לאופן בו הובס מנמק את הצורך בשלטון, על אף שהוא לא מנסח את התיאוריה במפורש. ג'רמי הפך למפורש את מה שהיה טמון בהגותם של רבים אחרים על ידי שאילת השאלה מה מטרת החקיקה, מה מטרת החוקים המוסריים? ההבדל בין בנת'האם להובס הוא שבעיני הראשון אין צורך ברודן שייכפה על החברה להיות בסדר, מכיוון שכל אחד מאיתנו עושה את החישוב הזה כל הזמן (בכך הוא מצטרף ללוק שאומר שהתבונה נמצאת בכל מעשינו) וממשיך הלאה. ראשית- היחיד מבין שהאינטרס הפרטי מתכתב עם האינטרס הכללי ולכן באופן עקרוני אנשים לא ינהגו בפראות זה בזה משום שהם מבינים שהשגשוג הכללי מעודד או מאפשר שגשוג פרטי ותלוי במידה רבה בטוב הכללי (אם נמשיל את החברה לאונייה- לכל המלחים משתלם שהספינה תהיה תקינה).