על המואלי של החצר
בשנת 775, אמר אל-מנצור לבנו אל-מהדי:
"אספתי למענך מואלי [בכמויות], כמו שלא אסף ח'ליף לפניי …תתייחס אליהם יפה ותוסיף להם, מפני שהם מקור כוחך ותגבורת בשעת חירום."
–טברי, תאריח', כרך ג', עמ' 448.
חיזוק המנהל ומיסודו
עיסוקי נרחב בפקידות, גביית מיסים, התחזקות והתמסדות הצבא.
- כֻּתַאבּ (רבים של כאתִב) – פקידים משרדיים.
- וַזִיר – ראש הפירמידה הפיננסית, והיה לאדמיניסטראטור הראשי של המדינה. היה וזיר אחד.
- דיואן (Douane; Aduana) – משרדים שמגייסים כסף, גובים אותו ומחלקים. כמו כן ישנם משרדים כאלה לחלוקת צווים וכ'ו. המילים האירופיות קיבלו משמעות של מכס.
- קַאצִ'י – ממונה ע"י הח'ליף ; שהוד – הכפופים לקאצ'י ; קאצ'י ראשי. שלטון שרואה עצמו שלטון דתי, מינה סמכות דתית זו בעלת חשיבות רבה.
- מֻחְתַסִבּ : שומר שווקים -> לצוות על עשיית הטוב ולמנוע את עשיית הרע (אַלאַמְר בִאלמַעְרוּף וַאלנַהְי עַן אַלמֻנְכַר). במובן נוסף היה המחתסב אחראי על שווקים, על הובלת מים, סילוק זבל.
הארון מחליט שבנו אלאמין ישלוט על כל הפרובינציות מלבד אלמאמון שישלוט בח'ראסאן. הכוונה היא שאלמאמון לא יעביר את המיסים, והכספים יישארו שם כדי לפתח את הפרובינציה. בפועל, לאחר מותו של הארון אלאמין לוקח את השלטון, אך לא מרוצה מכך שאלמאמון לא מעביר את הכספים. דבר נוסף שנקבע בהסדר הירושה הוא שיורש העצר אחרי אלאמין הוא אלמאמון. אלאמין, בצעד חד צדדי, ממנה את בנו ליורש העצר במקום אלמאמון. דבר זה סולל את הדרך למלחמת אחים עקובה מדם בין השניים.
תקופתו של אלמאמון
אלמאמון עושה מאמץ גדול לאחד את המדינה.
- התמנה למושל המזרח, ח'ראסאן וסביבתה, ע"י אביו הארון אל-רשיד
- עולה לשלטון בשנת 813 אחרי מלחמה עם אחיו אל-אמין (תפקידו של טאהר בן אלחסין)
- בהשפעת הוזיר אלפצ'ל ניסה להעביר את הבירה למרו
- מהומות בעיראק: בקרב האבנאא' – מחו על כך שהיכן שהם יושבים כבר לא מרכז האימפריה, והרי שהוא עובר לח'ראסאן; מרד שיעי, אך מאמון מצליח להשתלט על מוקדי התסיסה.
- מינוי עלי אלרצ'א (האמאם השיעי ה-8) כיורש – נתפס כצעד מעורר מחלוקת ולא צפוי, וכעבור כמה שנים אלמאמון מוותר על סיפור זה, ויש הטוענים כי הוא רוצח את עלי אלרצ'א.
- מרמור בקרב המשפחה העבאסית בבגדאד – היא מתמרדת ומציעה ח'ליפים אלטרנטיביים מטעמם.
- חזר לבגדד ב-819 ונשאר בה עד למותו ב833
- אימץ את הדוקטרינה של ה-מֻעְתַזִלַה (שילוב בין הפילוסופיה היוונית לאסלאם הטהור, וחיפשו הסברים מעמיקים ומספקים לשאלות תיאולוגיות):
* הקוראן נברא ולא נצחי
* אמונה בבחירה חופשית – (לא ליברליזם!)
* האל הוא אל של צדק: הרוע נובע מהחלטות בני אדם, לא הכל מוכתב מלמעלה.
* יש להבדיל בין חטא גדול לבין חטא קטן. האחרון אינו מונע ממישהו להיות שליט, ולכן מחזק את מעמדו של השליט.
*השליט נבחר בגלל יכולתו להנהיג
יש כאן ניסיון של השליט לכפות על המלומדים הדתיים דוקטרינה מסוימת, ולהיות סמכות דתית. אלמאמון ככל הנראה האמין בדוקטרינה זו, אך יש כאן מן הניסיון לחזק את מעמדו על ידי הכרחת האנשים לקבל זאת ולהראות מי השליט האמיתי.
- הכריח אנשים בעלי תפקידים והשפעה להכריז על נאמנות לרעיונות הנ"ל באמצעות ה-מִחְנַה (מעין בית משפט לבירורים, אינקוויזיציה)
- התנגדות מסוימת – בעיקר בקרב חוגים דתיים (למשל: אבן חנבל)
טושטש אפוא הגבול בין דת למדינה, ויש כאן שלטון חזק ומרוכז של אלמאמון.
סקירה קצרה: התפתחות הצבא במדינה האסלאמית
- תקופת הראשדון: צבא שבטי
- התקופה האומיית: צבא שבטי, אולם הסתמכות הולכת וגוברת על הצבא הסורי "היַמַני", שהופך ליותר מקצועי
- התקופה העבאסית: אבנאא' ח'ראסאן ואנשי מא וראא' אלנהר (עם יחידות ערביות מסוימות עדיין). שימו לב: גל חדש של אבנאא' עם עליית אל-מאמון לשלטון בשנת 813.
- אל-מועתצם: "ממלוכים" או עבדים צבאיים
אלמעתצם (833-842) והעבדות הצבאית
- אל-מעתצם הקים כבר בתקופת אחיו אל-מאמון, ובאישורו, יחידה של מאות, אם לא אלפי, עבדים צבאיים תורכים (אל-תֻרְכּ/אלאַתְרַאכּ)
* מַמְלוּכּ (מַמַאלִיכּ)
* עֻ'לַאם (עִ'לְמַאן) (בעברית: עֶלם, [עבדים צבאיים])
- סַאמַרַאא'
- ביטול הדיואן לחיילים ערבים
- ממשיך את המדיניות של אחיו לגבי ה-מעתזלה
עבדות צבאית
- ממלוכים הובאו בצעירותם מארצות "פראיות" בצפון.
- אוסלמו ועברו חינוך דתי ואימון צבאי של שנים רבות מגיל צעיר.
- עם סיום אימונם, שירתו כקשתים רכובים ביחידות פטרונם (השליט או קצין בכיר, מעתצם היה קודם כל נסיך ואחר כך ח'ליפה)
- קשרי נאמנות הן לפטרון והן אחד לשני (חֻ'שְדַאשִייַה)
- אליטה צבאית חד-דורית; באופן כללי הבנים של הממלוכים לא שירתו כממלוכים, משום שלא עמדו באותו קנה מידה לוחמני של הממלוכים המקוריים.
- הערה: באופן כללי, לא מדובר בשכירי-חרב!
