התיאטרון הקטן/ העצמאי: כבר בשנות השמונים של המאה ה-19 התפתחה מאין אופנה של חובבנים שמעלים כל מיני הצגות של עצמם, הפרינג' מתחיל להתפתח. הוא מתפתח בלי בעיות כל עוד לא יודעים עליו, כל עוד הוא סמוי. תופעה חובבנית. יש כמה בתי תיאטרון בבוליוורדים שנתמכים ע"י העירייה והם תיאטראות בעיקר לבורגנות והוא די משעמם. התופעות האלה לא נולדו ביום אחד. המודרניזם לא נולד פתאום. בו זמנית שבית הבובות נכתב יש תיאטראות בורגניים, גדולים, עשירים. אחד האנשים הפעילים בתיאטרון הפרינג' הוא אמיל זולה – עיתונאי, סופר, כתב רומנים ומחזות. רוב הכתיבה שלו לא הייתה ממש טובה, הוא נחשב כמו שואו כאחד האינטלקטואליים החשובים ביותר. הייתה לו אג'נדה – לעלות את העניים האורבנים לפני השטח, לתת להם קול.
לבחינה כמה שמות: andre Antoine הכיר את אמיל זולה, איש תיאטרון, התחיל כשחקן, הוא לא התפרנס מזה, הוא התפרנס מחברת הגז. הוא שכר אולם קטן באזור הזונות והברים, אזור העניים ושם הכל יותר פיקנטיים. היה לו זול שם, לא בגלל הצהרה פוליטית. האולם היה ממש קטן מעץ, ביקש מחבר שלו כיסאות – 344 כיסאות לא תואמים. ז'ק דאמור קראו לדמות שהוא שיחק וביים. המחזה מספר על חייל שקיבל הלם קרב, הוא בא ממשפחה מאוד פשוטה, הוא חוזר אחרי כמה שנים ואשתו התחתנה עם מישהו אחר ואשתו רוצה שהוא יעלם. כל הסיפור מתקיים באטליז. הביאו בשר נוטף דם והאולם התחיל להסריח, הוא היה צריך לרהט את הבמה. אמא שלו הסכימה שהוא ייקח את הסלון המרופט שלה. היה מאוד חשוב לו ולזולה שכל מה שיהיה על הבמה יבנה לנו הווי אמיתי. הוא עשה משהו שלא עשו מאז וואגנר – לו היה רעיון מאוד גדול באופרה שלו – רעיון שהתאים גם לזולה ואנטואן – הרעיון שלו היה לסגור את האור (על הבמה אור והקהל חשוך). בנוסף, השחקנים התייחסו לקהל כאילו הוא לא קיים, עד כדי כך שהשחקנים אפילו הפנו גב לקהל ולפעמים לא שמעו אותם.
August comte – הוא אומר שיש אבולוציה של כל מין ומין, שכולם במאבק. בתוך השיטה המדעית הוא מתבונן ואוסף מידע, להעמיד היפותזה ואז ניסוי מדעי שהוא בעל תוצאות שמאשרות או מפריכות את ההיפותזה. הגישה המדעית היא אובייקטיבית. קומט טען שאת הכול ניתן להבין בעולם דרך חשיבה ציונלית ודרך ניסויים מדעיים, שלמעשה אין סודות. האמין בקדמה של המדע, של הרפואה. הוא הרחיק לכת, כי גם הוא היה סוציאליסט, מעבר לזה שאפשר להסביר את העולם אפשר גם לתקן דברים וגם תופעות חברתיות. הוא טען כי המאבק של האבולוציה הוא בין המינים בתוך המינים (לא בין קוף לג'ירפה אלא בין קוף לקוף). מאבק ההישרדות בתוך המינים הוא הכרח סביבתי (יש אוכל מוקצב, נשים מוקצבות וכו'). המאבק הוא להישרדות בתוך הקבוצה ומי ששורד הוא זה שהתחזק בינתיים והוא יודע להתאים את עצמו לסביבה.
זולה אומר שיש לו רעיון: המקום הוא מום שצריך להשפיע על בני אדם והוא יכול להשפיע רק אם הוא חושף ועל מנת לחשוף הוא צריך להראות משהו אמיתי, הבמה היא מעבדה. הקהל מתבונן (החוק הראשון של המתודה המדעית) ומנסה להבין את מה שקורה שם – הקיר הרביעי. יש קיר רביעי דמיוני, התיאטרון הנטורליסטי והריאליסטי לא עבר את הגבול הזה. על מנת שזה יפעל, צריך לשים על הבמה את האמת. על מנת להראות את האמת צריך לעשות דברים מהפכניים. הם לא הבינו שכל מהפכה הופכת בסופו של דבר לקונבנציה. קומט בנה את הנטורליזם והוא מתוך עצמו הוליד התנגדות (משם למשל יצא התיאטרון הפיוטי).
התיאטרון הקטן/ העצמאי: כבר בשנות השמונים של המאה ה-19 התפתחה מאין אופנה של חובבנים שמעלים כל מיני הצגות של עצמם, הפרינג' מתחיל להתפתח. הוא מתפתח בלי בעיות כל עוד לא יודעים עליו, כל עוד הוא סמוי. תופעה חובבנית. יש כמה בתי תיאטרון בבוליוורדים שנתמכים ע"י העירייה והם תיאטראות בעיקר לבורגנות והוא די משעמם. התופעות האלה לא נולדו ביום אחד. המודרניזם לא נולד פתאום. בו זמנית שבית הבובות נכתב יש תיאטראות בורגניים, גדולים, עשירים. אחד האנשים הפעילים בתיאטרון הפרינג' הוא אמיל זולה – עיתונאי, סופר, כתב רומנים ומחזות. רוב הכתיבה שלו לא הייתה ממש טובה, הוא נחשב כמו שואו כאחד האינטלקטואליים החשובים ביותר. הייתה לו אג'נדה – לעלות את העניים האורבנים לפני השטח, לתת להם קול.
לבחינה כמה שמות: andre Antoine הכיר את אמיל זולה, איש תיאטרון, התחיל כשחקן, הוא לא התפרנס מזה, הוא התפרנס מחברת הגז. הוא שכר אולם קטן באזור הזונות והברים, אזור העניים ושם הכל יותר פיקנטיים. היה לו זול שם, לא בגלל הצהרה פוליטית. האולם היה ממש קטן מעץ, ביקש מחבר שלו כיסאות – 344 כיסאות לא תואמים. ז'ק דאמור קראו לדמות שהוא שיחק וביים. המחזה מספר על חייל שקיבל הלם קרב, הוא בא ממשפחה מאוד פשוטה, הוא חוזר אחרי כמה שנים ואשתו התחתנה עם מישהו אחר ואשתו רוצה שהוא יעלם. כל הסיפור מתקיים באטליז. הביאו בשר נוטף דם והאולם התחיל להסריח, הוא היה צריך לרהט את הבמה. אמא שלו הסכימה שהוא ייקח את הסלון המרופט שלה. היה מאוד חשוב לו ולזולה שכל מה שיהיה על הבמה יבנה לנו הווי אמיתי. הוא עשה משהו שלא עשו מאז וואגנר – לו היה רעיון מאוד גדול באופרה שלו – רעיון שהתאים גם לזולה ואנטואן – הרעיון שלו היה לסגור את האור (על הבמה אור והקהל חשוך). בנוסף, השחקנים התייחסו לקהל כאילו הוא לא קיים, עד כדי כך שהשחקנים אפילו הפנו גב לקהל ולפעמים לא שמעו אותם.
