זולא האמין שהאמנות והספרות עליהן לשרת את המוח החוקר ולדווח על האדם והחברה
,לחפש את ההגיון מאחורי חייו של האדם
הדרמה החדשה לא נמוכה משירה למשל שכן האמת תעודד את שירת ההומניות
-למציאות יש גדלות עצמה ויופי משל עצמה
מאוחר יותר איבסן ,רטן על כך שהושווה לזולא ואמר כי זולא ירד לביוב כדי לטבול בו ואילו אני,איבסן,בכדי לנקות אותו
Modern drama in theory and practice 1
פרק 2 : התאטרון המוקדם –זולה
זולה <1840-1902>היה הראשון שמאפיין /מתאר תאטרון של נטורליזם בספרות .
הוא החשיב את הנובלות שלו ,חלק אחר כך הוא הפך למחזות ,קלני/רפואי מעבדה אשר כוחו באופן מדעי התגלו התוצאה היא על הדמיות ההולדה שלהם והרקע שלהם .
באופן בלתי נמנע היצירה שלו הופיע/נראה להיות קורבן של החברה ,וכל הסיום שלו נראה כ
Pessimistic
זולה לקח את האפשרות לכתוב אתגר עיוני
Prefaces
למחזות שלו והפריספייס זה הדבר הכי מפורסם בהם .
הוא גם אסף ומורחב את הביקורת הדרמתית ,הוא כתב בשביל העיתונות בפריז תחת הכותרת :הנטורליזם __________
הספרים האלה הופיעו 2 מתוך ה6 כרכים של ביקורת הוא פירסם ב1880 ו1881 .
הפרק/תקופה בתאטרון גם כוללת "לה רומאן אקספירמנטל" שהיה אחד מתוך 6 ,וכתב בכבדות על רעיון השיטה המדעית שיוצגה ע"י קלאוד ברנרד.
למרות זאת המחזות של זולה והנוסח הדרמתי של הנובלות לא הצדיקו בתחום ,הכתיבה הביקורתית הייתה לה השפעה של לעשות את האלוף /לוחם .לתמוך ב.למען של הנוטרליזם תנועה /מהלך באותו זמן .
תאטרון ראקוין (1867) משך תשומת לב על פני השטח כציון דרך ראשון של המהלך .
זה היה סיפור החלטי של תשוקה במסגרת הכיתות הנמוכות .זה נקרא תיאטרון של ניאוף אהבה ,רצח של בעל חולה ואחר כך ההאשמה ובסוף התאבדות למעשה עם אהובה , "לאוטרנט"
ב1873 זולה הפך את הנובלה להצגה /מחזה כדאי לעזור המטרה של הנטורליזם בתיאטרון ולהביא דרמה לתוך שורה /טקסט עם מקביל/דומה התפתחות והמצאה.
המחזה היה תוצאה ע"י ____
זולה חוזר ונשנה חיבור ,הלחץ של הדמיות והמקרים של העבר ,אבל היה קשה הרילסטיק חלק של החיים שהיתה מטרתו . זה הסגנון האופיני של תיאטרון מילמול .לדוגמא "רוצח..רוצח" יש הוראות במה …….
(רצח..רצח היא אחזה בכוח והלכה תוך כדי התנודדות מעבר למיטה והחזיקה תפסה את וילון המיטה וגררה אותו למטה . היא רזה /עלובה …
הייתה אוירה של חושך שנקבעה מראש ,הצד האחרוי של המטבע ההתנהגות ופעלות של הדמויות ,מתבוננים בקרוב המאבק הפנימי ,זה בלתי נמנע ככל שהמחזה מגיע לסופו .המכונות פועלות בהתאם הכל באופן בולט עם דוגמא /תבנית של המחזה העשוי היטב . האלמנטים של לחץ/מצוקה סנסציות ואסון אנושי שעומד להתרחש מאפיין את הנטורליזם הדרישה להיות אוביקטיבים ומדעי .
למרות ש זולה היה היחידי שהדגיש את הדחיפות של המקרים איפיון המחזה לקראת /לעבר עלוב / שפל ומזוהם .
זולה מדעי / שיטתי טוען ללא ויכוח לאפשר לבחור נושא מכוער /מאיים ,כמו דוקטור שלא יכול לבקר /לכתוב ביקורת על לימודים של מחלות מין מבחילות .
זולה העביר באופן מובהק את הרושם שהוא אוהב להפתיע במחזותיו.
אף אחד מזה הוא חשוב למחשבה של מחזה מיידי ,ומתי שזה מתגלה "תיאטרון ראקוין" לגרום לויכוח אלים .
זולה פילוסוף של המדינה היה אחד מפעיל מוחלט ,עם הסביבה /תפאורה ,איפיון ,ודיאלוג לתת כל כך קרוב את החיים האמיתים שהקהל יהיה משוכנע ע"י האשליה של זה שזה אמיתי.
סיכום פרק 3 מהספר של סטייאן
סגנון הפקה חדש: החבורה של זאקס מייניגן
ב- 1866 עלה לשלטון בדוכסות זאקס מייניגן הדוכס גאורג השני. מכיוון שגילה עניין רב באמנויות החל להיות מעורב בתיאטרון של הדוכסות. הוא היה רפורמטור שדחה את המוסכמות המלאכותיות שהיו מקובלות בתיאטרון, וחתר לכך שיהיה אדם אחד, הבמאי, שיהיה אחראי על כל ההפקה. עד אז, היה נהוג שמעצב התפאורה עבד לבדו ועשה כרצונו. השחקן הכוכב יכל לפרש את התפקיד כרצונו, ללא התחשבות בשאר השחקנים, ולעתים לא לבוא לחזרות.
בחבורתו של מייניגן התגבש הרעיון המודרני של במאי שאחראי לקונספציה ולכל פרט בהפקה. החבורה עבדה כאנסמבל שחקנים בעלי חשיבות זהה, כך ששחקן ראשי בהצגה אחת יכול להיות משני באחרת. שלב ההכנה להצגה קיבל חשיבות עליונה ולעתים החזרות ערכו מספר חודשים. כל פרט בהפקה טופל בזהירות על מנת ליצור את אשליית החיים. דגש מיוחד הושם על דרך ההעמדה של ניצבים על מנת ליצור ריאליזם. נמנעו מלהעמיד קבוצות בצורה סימטרית כי רצו ליצור תחושת תנועה מתמדת. בסצנות מרובות קהל, הניצבים חולקו לקבוצות וכל קבוצה הודרכה על ידי שחקן מנוסה יותר. התוצאה הייתה אשליית מציאות שלא נראתה קודם לכן בסצנות כאלו.
לבד מטיפול בניצבים, ניתן דגש גם ליצירת תפאורה ותלבושות ריאליסטיים.
החבורה נדדה ברחבי אירופה וזכתה להצלחה רבה. שיטתם המיוחדת התאימה לריאליזם, הנטורליזם ותנועות התיאטרון העצמאי של סוף המאה. עבודתם השפיעה על רבים, כגון סטניסלבסקי ואנדרה אנטוואן.
