לצד מאבקים בין המלוכה לכנסייה, תקופה זו לוותה בפריחה רבה לכנסייה. הרנסנס של המאה ה-12 מתבטא באיסוף, ומיקוד של רעיונות ותכנים. כך למשל, הועבר החוק הכנסייתי. ב-1140 יוצא בפעם הראשונה קובץ המכיל את כל החוק הכנסייתי הנקרא Corpus Juris Canonici. קורפוס זה, הוא הנוסח המחייב עד סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. במקביל אנו רואים מיסוד של הסקרמנטים.
בתקופה זו יש פרץ תרגומים, בעיקר מערבית ללטינית. תרגום גם של ספרות קלאסית שתורגמה מיוונית לערבית וכעת מערבית ללטינית. בשנת 1143 מתורגם הקוראן ללטינית.
בתקופה זו מתחיל שינוי (לפחות בקרב אנשי הכנסייה היודעים קרוא וכתוב) בהתייחסות אל הפרט. מתחילים לכתוב אוטוביוגרפיות בלטינית. אם האדם הפשוט מאמין שעליו לכתוב אוטוביוגרפיה על עצמם הדבר מעיד על שינוי בתפיסת האדם. האדם רואה עצמו כיחיד ומיוחד, כשונה מהשאר.
אחד האנשים הראשונים הכותבים אוטוביוגרפיה הוא פטרוס אבלאר הנקראת "תולדות האסונות". באוטוביוגרפיה זו הוא מספר על מהלך חייו הקשה ומתאר את סיפור אהבתו הנכזבת של אלואיז. אבלאר היה מורה לפילוסופיה בפריז. הוא נתבקש ללמד את אחייניתו של איש אצולה. השניים מתאהבים והיא נכנסת להריון. היא מסרבת שיעזוב את הכנסייה עבורה, פורשת לכפר, תינוקה מת לאחר הלידה ועוברת לגור במנזר. כנקמה על הסיפור דודה של לואיז מסרס את אבלאר והוא נכנס גם למנזר. השניים קבורים יחד בבית הקברות בפריז.
בתקופה זו (סוף המאה ה-11 תחילת המאה ה-12) "נולדת" האוניברסיטה. כל הלומדים והמלמדים בה הם אנשי כנסייה המחויבות בחיי פרישות. זוהי התפתחות של בתי הספר של הקתדרלה. במאה ה-12, בשל הדרישה לידע וכמות הרוכשים אותו, יש התמסדות של מוסדות הלימוד. אלה יוצאים מחוץ לקתדרלה והופכים למוסדות בפני עצמם. באוניברסיטה לומדים את שבע האומנויות החופשיותArtes Liberales. אלו הן אומנויות שראוי שאדם חופשי ילמד על פי הסדר הבא:
- טריביום: כולל את הגרמטיקה (דקדוק לטיני), רטוריקה (תורת הנאום) ודיאלקטיה (תורת הוויכוח-היכולת להציג טיעונים).
- הקוואדריביום: כולל לימודי אריתמטיקה (חשבון), גיאומטריה (הנדסה), אסטרונומיה ומוזיקה.
לאחר סיום שלב זה, התלמיד מקבל את התואר BA. מי שממשיך את לימודיו יכול ללמוד בשלוש פקולטות: רפואה, תאולוגיה ומשפטים. המסיימים מקבלים את התואר magiste artist (MA). מי שמסיים את לימודיו כמורה מקבל את התואר דוקטור.
אוניברסיטאות מסוימות התמחו לרוב בתחום מסוים. כך למשל אוניברסיטת בולוניה התמחתה ברפואה ואוניברסיטת פריז התמחתה בתיאולוגיה.
אנו רואים בנוסף התפתחויות טכנולוגיות מאוד גדולות (מבחינה חקלאית לדוגמה). פיתוח טכנולוגי זה מאפשר פריחה בעיקר ארכיטקטונית מדהימה. הדבר מאפשר בניית קתדרלות ענק המעידות על יכולות אומנותיות וטכונולגיות יוצאות דופן. המהותית שבהן היא הנוטרדאם בפריז. כנסייה זו נקראת על שם מריה.
המאה ל-12 היא המאה בה מתפרץ הפולחן של מריהוהופך להיות חלק חשוב בפולחן הקתולי. עשרות כנסיות מוקמות לכבודה. תפילת "אב ומריה" הופכת לתפילה השנייה בחשיבותה למאמין הקתולי (הראשונה-אבינו שבשמיים). Notre dam פירושו "גבירתנו", כלומר מריה.חלק מהעלאת קרנה של מריה קשור בהתמקדות באינדיווידואליזם של האדם במאה ה-12. שמים דגש על היותו של ישוע אדם-הכאב שלו, סבלו, אורך חייו. כך מריה שהייתה איתו והביאה אותו לעולם מגיעה לקדמת הבמה ומסייעת למאמינים להזדהות עם סבלו של ישוע וחייו. דימוייה של מריה כ"אם הסובלת"- Mater Dolorosa בזמן צילבת ישוע הופכת נפוצה. מלבד יוחנן, אין בסיס בכתובים לסבלה או לנוכחותה בעת צליבתו של ישוע ואף על פי כן היא מקבלת דימויי זה.
צמיחת התיאולוגיה הקתולית: לאחר הרבה דיונים מורכבים מבחינה פילוסופית, נכתב קובץ על ידי תומאס אקווינס הנקרא Summa Theologica.
אינוצנטיוס השלישי (אפיפיור 1216-1196): נחשב למגלומן שבאפיפיורים. היה ידוע בכך שהשווה את עצמו למלך שהינו גם כוהן וגם מלך. התערב בכל דבר שהצליח לשים בו יד-במנזרים, בכנסיות, במלוכה ועוד. היה בעל כישורים פוליטיים מרהיבים. הוא אישר את הקמת המסדר הפרנסיסקני. זוהי תקופה שבה פאר היופי של הנצרות מתחיל להצטמצם. מדובר על סוף המאה ה-12 ותחילת המאה ה-13, כתקופה שבה החברה הנוצרית באירופה מתחילה להסתגר ומתחילה להגיד באופן מובהק "מי הוא האחר שלה", ובעצם מגדירה את גבולותיה באופן נוקשה. מתחילה להיווצר חברה רודפת. ההיסטוריון רוברט מור מדבר על תהליך הפיכת החברה האירופאי לחברה רודפת.
