העידן הפרוגרסיבי- 1900-1920-גל של רפורמות קונסרבטיביות ואף ריאקציוניות, במהלכו ניסו לתקן את המוסר האישי על ידי חוקים. Woman’s Christiantemperance union– ארגון הנשים הגדול ביותר בארה"ב, מורכב מנוצריות בוגרניות שביקשו למגר חטאים "גבריים"- אלכוהול, זנות, טבק והימורים. הן חשבו שאם תינתן זכות הצבעה לנשים מוסריותן תמגר את החטאים בחברה. בתקופה זו מתערבבים הטיעונים בזכות ובגנות השוני בין הנשים והגברים אבל לא היו התנגשויות בין התנועות. הטענה הייתה שמגיעה לנשים זכות הצבעה בגלל המשותף בין גברים לנשים ובאותה נשימה בגלל שהדבר ישפר את החברה ויהפוך אותה לאנושית, ביתית ורכה יותר ולוחמנית פחות. במהלך התקופה הפרוגרסיבית חוקקו חוקי עבודה אנושיים יותר, חוקים להגנת הצרכנות וחוקים סוציאליסטים (ככל שישנה כזו בארה"ב). מפלגת הנשים נקטה הימנעות מכל טיעון בשל ההבדל, והתעקשה על טיעונים בשם המשותף משום שתחת הנהגתה של אליס פול ההנחה הייתה שכל פעם שידברו בשם ההבדל הדבר לא מועיל ואף יכול לשמש נגדן לאפליה לרעה. כך לדוגמא מפלגת הנשים התנגדה לחופשות לידה, בגלל שאם תהיה חופשת לידה מעסיקים יעדיפו להעסיק גברים. כל הנושא נדחק אל שולי הדיון הציבורי מהרגע שנשים השיגו זכות הצבעה, הרי שהבעיה לכאורה נפתרה ואע"פ שהיו נשיםפעילות הדבר לא צבר תאוצה ומקום רציני באג'נדה. התיקון לא מסמן את תחילתו של גל הרפורמות אלא את סופו, מה שאיכזב את מי שציפה שהתיקון יהווה תפנית בממשך או במדיניות.
העניין התעורר מחדש בשנת 63 בגללהשינויים הסוציולוגיים מרחיקי לכת שהתרחשו עד אז, שהואצו על ידי אירועים מרעישים בעולם ועל ידי הדמוקרטיה הקפיטליסטית. המשבר של שנות ה-30 יצר אבטלה רחבה ואילץ אנשים לעבוד בעבודות שלא התכוונו לעבוד בהן ובפרט הוציא נשים לעבוד בעבודות שאינן "נשיות". מלחה"ע ה-2 שינתה את ארה"ב בכמה מובנים- ארה"ב הפנתה את כל משאביה לניצחון על מעצמות הציר (הצליחה לגייס 11 מיליון חיילים תוך חצי שנה) אבל בעצם רוקנה את התעשייה שלה והיה צריך לייצב את התעשייה בעזרת נשים שיצאו לעבוד (מה שגם הציל את הכלכלה האמריקנית). טרומן,שיזם את תוכנית מרשל לשיקום הכלכלה ושיזם את ה-G.I bill, איפשר חזרה הדרגתית של 11 מיליון חיילים לחיים הנורמטיביים והרחיב את האוניברסיטאות והמכללות, עם התרחבות מערכת ההשכלה גם נשים רבות הלכו ללמוד (בתקופה זו האינטרס האמריקני והטוב הכללי נחשבים אותו דבר). אחרי התהפוכות האדירות של מלחה"ע השנייה אנשים היו שמרנים בעיקרם- הם מאסו ברעיונות ואידאולוגיות גדולות ורצו להתמקד בדברם הקטנים ובגידול משפחות. מעמד הביניים המתרחב היווה הצלחה עצומה מבחינה כלכלית וחברתית. בעידן הזה,שהעלה על נס את המשפחתיות חזרו והתגבשו תפקידי מגדר מסורתיים בהבדל חשוב- האישה צריכה להיות סקסית בשביל בעלה. מסתבר שנשים שעברו את התהפוכות המלחמה ורכשו השכלה לא הופכות מאושרות מסבון כלים. בשנות ה-60 פוגשים את התסכול הגובר של הנשים שמתפרץ בספרה של בטי פרידן the feminine mystique. כשבטי עצמה כדוגמא לנשים בתקופתה-היא וויתרה על קרירה אקדמית בגלל שהלחץ החברתי הוביל אותה להתחתן והיא הפכה עיתונאית בעיתוני נשים שם היא ראתה במו עיניה איך תפקידי המגדר עושים אינפנטיליזציה לתפקידי הנשים. בספר היא מתארת "בעיה שאין לה שם" שהיא חוסר שקט וחוסר סיפוק של נשים בתוך נורמות שהגבילו את תפקידהן להיות אם ורעיה. ההתייחסות המחודשת לסוגית הנשים לא נבע רק מצד נשים או גברים, אלא גם מצד הממשלה. ב-1963 הגישה הוועדה הפדרלית לשיוון ותעסוקה דו"ח בו היא טענה שנשים מופלות לרעה בתעסוקה. הפמיניזם נגע בליבה של החברה הפטריאלכית בכמה מובנים- הוא מבטא באופן עמוק את המגמה היסודית לשווין, בכלכלה הקפיטליסטית האינטרס הכללי הוא שנשים יצאו לעבודה, האופנים בו נשים סובלות מחוסר שיוון מאוד מורגשים, ובולטים יותר ככל שהחברה מסורתית יותר.
הגל השני של הפמיניזם- תחילתו ב-1963. ב-1966 בטי פרידן הקימה את ארגון הנשים העולמי-N.O.W והיא הגתה את תיקון הזכויות השוות לפיו אסור להפלות לפי מין.הדיון בתיקון מעלה מחדש את הטיעונים בשם הדימיון ובשל ההבדל. המתנגדות לERA מזהירות מפני מצב בו הממסד ישתמש בהבדלים כנגד נשים ובסוף הנשים ייפגעו. אירוע מקדם נוסף היא ההחלטה של רו נגד ווידס שקבעה מפורשת שאי אפשר לאסור הפלות בטרימסטר הראשון של ההריון מ-1973. במקביל רואים פריחה מחודשת של טיעונים בשל ההבדל- ב-1982 מתפרסם ספר של קרולין גיליגןשטענה שהסוגייה היא לא שנשים לא מגיעות לשלב פחות מתקדם בהתפתחות המוסרית, אלא שלנשים יש סולם ערכים אחר לחלוטין בו לאמפטיתה יש חשיבות יותר מאשר של הצדק המוחלט, מבלי להיכנס לסוגיות של תורשה- סביבה.
