הנזירות השיתופית

אנטונטיוס מדבר על ההקצנה-אסקסיס והאלמנט התחרותי של עולם הנזירות-אנטוניוס העמיק בפעולותיו. הוא מספר כי הייתה לו התגלות על ידי קריאה בכתבי הקודש.

• הפך למושא גדול מאוד לאומנות. תמיד מצויר במדבר יחד עם השטן (השוכן במדבר גם הוא).
• אוגוסטיניוס מספר על ההתגלות שלו בשנת 386.
• אנטוניוס הולך לעולמו בשנת 356, כאשר הביוגרפיה שלו נכתבת בין 360-370.

דוגמא נוספת לנזיר מתבודד מפורסם שמעון איש העמוד (390-459):

12. "שמעון הקדוש לא חדל מלבכות ומלהתפלל לאל. כך עברו עליו שלוש שנים במנזר. אחר כך יצא בחשאי ופרש למקום שומם ליד השדות. היה בקרבת מקום כפר בשם תל נשין [ דיר סימען]. שמעון בנה לעצמו מקום קטן מאבנים יבשות, וחי שם כשהוא ניצב זקוף על רגליו ארבע שנים, בשלג, בגשם ובחום הלוהט. רבים באו אליו. מזונו היה עדשים שרויות, ומשקהו מים. אחר כך בנה לעצמו עמוד בגובה כשני מטרים ועמד עליו זקוף במשך שבע שנים. שמעו יצא בכל הארץ. אחר כך בנו לו ההמונים שתי מכלאות מאבנים יבשות. במכלאה הפנימית הציבו שער ועמוד הקימו לו שגובהו כתשעה מטרים. על עמוד זה ניצב זקוף חמש עשרה שנים והביא מרפא לרבים – כי אחוזי דיבוק רבים הגיעו אליו ונרפאו.
13. שמעון הקדוש חיקה את מורהו, כריסטוס. בקוראו בשמו, החזיר לפיסחים את יכולת ההליכה, טיהר את המצורעים, נתן לאילמים את כוח הדיבור ולמשותקים את יכולת התנועה"

תיודרטוס (Theodoret of Cyr) [460-393]"תולדות נזירי סוריה"

• שמעון איש העמוד בעצם מחקה את המשיח- imitation Christi. זוהי הדרך שלו להתקרב אל האדון.

הנזירות השיתופית

הנזירות השיתופית ידועה גם בשם קינוביון ( koinobion). הנזיר השיתופי המוכר ביותר הוא אדם בשם פאכומיוס (346-290). הוא הראשון המתאר את מושג המנזר. במנזר הנזירים חיים תחת רגולה = חוקה. החוקה היא המסדרת את חיי הנזירים ולפיה הם מקבלים את החלטותיהם. פאכומיוס, מייסד בסופו של דבר מספר מנזרים ועל כן מתפתח רעיון המסדר. כלומר, נזירים במספר מנזרים החיים במקומות שונים מאוגדים תחת חוקה אחת. יש אפשרות למעבר של הנזירים בין המנזרים מאחר ודפוס האדיקות שלהם זהה.

עוד נזיר שיתופי מוכר הוא באזיליוס מקיסריה. הוא למעשה המחוקק הגדול של הנזירות השיתופית. הוא חי בקיסריה שבאסיה הקטנה. בשנות ה-60, 70 של המאה ה-4 הוא מפתח את הרגולה ואת החוקים המנהלים את חיי הנזירים.

הנזירות של הלאורה (laura = שביל)

הנזירות הזו מוכרת כדרך השלישית / אמצעית של הנזירות. נזירות זו מאפיינת את נזירות מדבר יהודה. אבתימיוס (473-377) הוא הידוע כמייסד נזירות זו. הנזיר המוכר ביותר של נזירות זו הוא סבאס (439-532).

מפת הזנירות של לאורה מראשית המאה ה-5:

נזירות זו גרה בוואדיות בסמוך לנחלים. בנזירות זו את ימי השבוע מעבירים בכוכים ומערות לאורך הלאורה, לארוך הנחל. ביום שישי מתכנסים במנזר, בבית המשותף. אחרי יום האדון, חוזרים למקומם וחוזר חלילה. זהו פתרון אולטימטיבי לנזירים המחפשים מצב ביניים בין הנזירות המתבודדת לשיתופית

הספרות הנזירית

סביב הנצרות קמה ספרות ענפה:

• האגיוגרפיה- כתיבה אודות הקדושים וחייהם
• כתיבה של רגולות וחוקי הנזירות
• כתיבה של "אמירות"– אלו הם ספרים בהם נכתבים דברים שנאמרו על ידי קדושים ונזירים.

מספר דוגמאות ל"אמירות": (מזכיר את פרקי האבות בספרות היהודית)

"אמרי האבות":

על אבא אנטוניוס

3. שאל אדם את אבא אנטוניוס לאמור: מהם החוקים שאקיים למען אמצא חן בעיני האלוהים? ענה לו הזקן ואמר: מה שאצווה אותך קיים: בכל מקום אליו תלך יהיה האלוהים מול עיניך תמיד, ובכל מה שתעשה תהיה לך עדות מן המקרא הקדוש, ואל תמהר לסור מן המקום בו תשב. את שלושת הדברים האלה קיים, ותיוושע.

על אבא ארסניוס

1. אבא ארסניוס, בזמן שהיה עדיין בהיכל הקיסר, בקש מן האלוהים לאמור: אדני, הדריכני בדרך בה אגיע לידי התשועה. ויצאה בת קול האומרת אליו: ארסיניוס, ברח מבני האדם, ותיוושע.
2. אותו האיש, כשיצא לתוך המדבר והיה חי כנזיר, הוסיף ובקש אותה בקשה. ושמע בת קול האומרת אליו: ארסיניוס, ברח, שתוק, השקט. כי אלה הם שורשי טהרת הלב.
3. פעם כשאבא ארסניוס שאל זקן מצרי על מחשבותיו, הביט בו אותו זקן ואמר לו: אבא ארסיניוס, למה אתה החכם והמלומד בלימודים הרומיים והיווניים שואל את האיכר הבור הזה על מחשבותיו? אמר לו: אני אמנם למדתי לימודים רומיים ויווניים, אולם את האלף בית של האיכר הזה עדיין לא למדתי. [תרגום קירסטן פדרסן]