כלל העולם הנוצרי מחולק לדיוקזות. הבישופים הסקולריים מתחילים להיות יותר מעורבים בהקמת המנזרים בדיוקזות שתחת שליטתם-היכן יקומו, מי יהיה אב המנזר. כלומר, הכנסייה מתחילה לשלוט במנזרים והנזירים הופכים לחלק מהעולם הכנסייתי. קולומבנוס מנסה לפעול לקבלת אוטונומיה של המנזרים מהבישופים.
- סעיפים מהרגולה של קולומבנוס
- אם אח כל שהוא היה לא צייתן – יומיים על פת לחם אחת ומים. אם מישהו אמר לא אעשה זאת – שלושה ימים על פת לחם אחת ומים. אם מישהו יתמרמר – יומיים על פת לחם אחת ומים.
- אם ינהל מישהו שיחה עם אדם חילוני בלא רשות – עשרים וארבעה מזמורי תהילים. אם מישהו, כאשר סיים עבודתו, לא יבקש אחרת ויעשה משהו בלא רשות – עשרים וארבעה מזמורי תהילים…
בניגוד למתינות של בנדיקטוס וההתחשבות באופיו של כל אדם, כאן אנו רואים רגולה נוקשה עם סט מוגדר של עונשים.
כאשר אנו מגיעים לתקופה הקרולינגית, בראשית המאה ה-9, קארל הגדול מבצע רפורמות בתחומים רבים. חלק מהרפורמה שלו כוללת האחדה בנושא הדת, בתחום הנזירות. הוא ממנה את יועצו בנדיקט מאניאן על מנת שייצור האחדה בעולם הנזירות. בנדיקט מאניאן קובע כי מעתה ואילך (שנת 800), כל המנזרים בתחומי האימפריה הקרולינגית (כמעט כל המערב), מחוייבים להפוך למנזרים בנדיקטינים. כל מנזר חדש שיקום יפעל לפי רגולה בנדיקטינית והמנזרים שאינם בנדיקטינים יהפכו כעת לבנדיקטינים.
מהר מאוד, מתחילים לקום קולות שונים בתוך העולם הבנדיקטיני הטוענים כי לערוך רפורמה-שינויים. הרפורמה המשמעותית הראשונה שאנו רואים היא הרפורמה של קלוני (cluny). בשנת 909, דוכס וויליאם מאקוויטניה (אזור במרכז צרפת), איש אציל, מחליט להקים על אדמתו מנזר שאותו הוא מקדיש לאפיפיור. בכתובים של ייסוד המנזר, הוא כותב כי המנזר יהיה כפוף ישירות לאפיפיור וכי הנזירים שבו מחויבים לשלוח מספר מסוים של נרות לאפיפיור. במעשה זה, הוא מנתק את המנזר מההיררכיה המקומית ומבטל את התפקיד של הבישוף. אולם, האפיפיור יושב ברומא ואינו מתעסק במנזר. אם כן המנזר הוא מנזר אוטונומי בעל עוצמה גדולה מאחר והוא לא תחת חסותו הישירה של הבישוף. הוא נותן למנזר זה כסף רב. נזירי קלוני בונים מנזר מפואר ביופיו הנחשב למפואר ביותר באירופה בזמנו (כיום נחרב ולא נותר ממנו זכר). קלוני-על שם המקום. הנזירים במנזר זה הם בנדיקטינים, אולם שלושה דברים מייחדים אותם:
- התפילה היא ערך עליון אצלם (יותר מעבודה)
- יש להם רעיון האומר שעבודת האל (opus dei) היא משהו שצריך להראות ולהיות גלוי
- קלוני הקימו רשת של מנזרים, הכפופים ישירות לאב המנזר של קלוני (ניתן לראות בציור את מעגלי הסמכות). פעם בשנה יש כנס של נציגים של כל המנזרים במנזר בקלוני.
האידאל שלהם הוא אוטונומיה של המנזרים. כל המנהיגים שיצאו מקלוני (אורבך ה-2 המוציא את מסע הצלב, גרגוריוס ה-7), הם בעלי תפיסה שונה של הכנסייה עם דגש על אוטונומיה וערכים נוספים של קלוני.
המאה ה-10 מתאפיינת בתחושה הולכת וגוברת שסוף העולם קרב (מעבר מילניום), תחושה שישוע הולך לחזור. אין ספק כי יש תרומות, הקדשות למנזרים, חזרה בתשובה, ודחיפות בצורך להתקרב לנצרות. על כן הקמת המנזר הייתה אינטרס של הדוכס להתקרב לנצרות (חנינה ביום הדין).
הנזירות בימי הביניים ובעת החדשה
למן התקופה הקרולינגית המערב הופך אחיד מבחינת הנזירות שלו, כאשר כל המנזרים חיים על פי הדפוס הבנדיקטיני. נזירים בנידיקטינים לובשים גלימה שחורה. בימי הביניים מאפיין נוסף של הנזירים הוא הטונטורה-גילוח בצורת כיפה בראש. נזירי קלוני, מתפללים הרבה ומקשטים את כנסיותיהם לרוב. כאמור, זהו מסדר מאוד אוטונומי. הם מקימים מאות מנזרי חסות הכפופים ישירות למנזר קלוני. במאה ה-12 עולים לאפיפיורות שורה של אפיפיורים משושלת קלוני, התפיסה האוטונומית מורגשת היטב.
כמאה שנין אחרי קלוני (1098), מגיעה הרפורמה של סיטו. היא קמה כראקציה לקלוני. הם טענו שהם, כבנדיקטינים אמיתיים,עליהם לחזור ל-vita apostolita, כלומר לחקות את דרכי השליחים. יש לחזור לעוני, לחיי פשטות, למנזרים קטנים, לעבודת כפיים. יש לקחת שלושה צעדים אחורה מהמעורבות בעולם הפוליטי (אפיפיורים ומסעות צלב). עלינו לעבוד את האדמה בעצמנו ולחיות מהיבול אותו אנו מגדלים בפשטות.
אחד הדמויות המרכזיות ברפורמה של סיטו הא ברנאר מקליירבו (1090-115). כתב פרשנות חשובה על שיר השירים. היה מהדמויות המרכזיות לחיזוק הפולחן של מריה. היה מי שהוציא את מסע הצלב השני. בסיטו, מחקים במידה רבה את המנזר של קלוני, בכך שהם מקימים מנזרי חסות של סיטו בכל רחבי העולם (אנו בתקופת הממלכה הצלבנית ומוקמים מנזרים בארץ ובקפריסין). כל מנזרי החסות הן תחת מנזר סיטו.
במאה ה-12, מתחילים לצמוח מסדרים שאינם בנדיקטינים. האימפריה של קרל הגדול חרבה, הרפורמה של המנזרים הבנידיקטינים רחוקה גם היא. בין המסדרים שקמו:
- קרתוזיאנים-1109: הקרתוזיאנים מקימים את מנזריהם במודל הלאורה (שילוב של התבודדות ושותפות). אולם, ההתבודדות מתקיימת במבנה המנזר עצמו (ולא במערות מעל וואדי כלשהו כפי שהיה נהוג). הם נפגשים פעם ביום לתפילה משותפת, ופעם בשבוע לסעודה משותפת שבה מותר להם לדבר.
המאה ה-12 אופיינה בהתעוררות באירופה. בין היתר התפתח המסחר, העיור, ההשכלה שאיננה דתית, הולדת האינדיווידואליזם. נולד מעמד חדש-מעמד הבורגנות (המשפיע והמשמעותי ביותר) ויש רוח חדשה המנשבת ביבשת.
