הכנסייה מגדירה את האמונה בשילוש והתאנשות בגדר סוד-אין אנו יכולים להסביר זאת. היא מעלה את האמונות לרף חדש וטוענת כי אין לבחון את אמונות אלה לפי כלים פשוטים של אדם פשוט.
זרמים בהגות אודות השילוש
במאות השנייה והשלישית ישנם זרמים רבים אודות השילוש. המרכזיות שבהם הן:
- תלת אלוהות (tri-theism): היו הרזיות אשר כונו הרזיות של תלת אלוהות. היו זרמים כי טענו שהיו שלושה אלים שונים
- שעבוד (subordinationis) / מלוכנות (monarch): ישנה היררכיה בין האלוהיות. האב הוא העליון, מתחתיו הבן ואז רוח הקודש. כלומר, יוצרים היררכיה של קדושה ואלוהות בתוך האלוהות עצמה.
- אריוס (חי מאמצע המאה השלישית עד 336).: על שמו נקראת ההרזיה אריאניזם. הוא התמקד בדמות הבן ודגל בתפיסה כי הבן נחות מהאב ותלוי בו. זוהי אינה דמות אלוהית ממש, אלא מעין דמות אנושית מושלמת המגיעה לדרגת אלוהות. אריוס יצר בדעותיו מעין הפרדה בין האל האב כאלוהות במלוא מובן המילה לבין הבן שהוא השאיפה לאלוהות.
ועידת ניקיאה 325- ועידה אקומנית 1
בוועידה נוצר אותו סימבול / קרדו המוכר כסימבול של ניקיאה:
- אנו מאמינים באלוהים אחד האב הכל יכול, בורא כל הנראה וכל אשר איננו נראה
- ובאדון האחד ישו כריסטוס, בן האלוהים
- נולד מן האב ובן יחיד, כלומר מן הסובסטאנציה (האנושות) של האב, אלוהים מאלוהים, אור מאור, אלוהים אמת מאלוהים אמת, נולד ולא נוצר בעל אותה סובסטאנציה של האב, אשר על ידו נעשה כל אשר בשמים ובארץ.
- אשר בעבורנו בני האדם ובעבור תשועתנו ירד והתגשם ונעשה אדם וסבל
- וקם לתחיה ביום השלישי
- ועלה לשמים
- ומשם עתיד הוא לבוא לשפוט את החיים ואת המתים
- וברוח הקודש
- ואת אלה האומרים שבן האלוהים היה (זמן) כאשר עדיין לא היה, ולפני שהיה אל היהה או נוצר יש מאין, מסובסטנציה אחרת, או שנברא או שמתחלף או משתנה. את אלה משה האמונה הקתולית.
יש פה חידוש באשר לדיבור כי האב והבן הם אותה הישות. מי שלא מקבל דברים אלה דינו נידוי. קונסטנטינוס הוא מייסד הוועידה ועומד בראשה ובראש ההחלטות. בוועידה זו השתתפו 318 בישופים. על פי הרשימות פחות…
"גיבורי ניקיאה"
זהו מונח הנקבע לאנשים שהובילו את הוועידה נגד אריוס ודעות נגד הנצרות. אחד מהם הוא אתנאסיוס בישוף אלכסנדריה. העולם הנוצרי היה מחולק בין אריאנים לבין נאמני ניקיאה. בנו של קונסטנטינוס היה קיסר אריאני.
האבות הקאפדוקיים:
- באזיליוס מקיסריה
- גרגוריוס מניסה: מנסה להבהיר מדוע מדברים על השילוש. למה מקדשים ראשית באב-מאחר והוא המניע את הכל. הבן הוא היוצר והבורא, הסוכן של הבריאה. רוח הקודש היא הכוח שמביא הכל לשלמות. הוא טוען כי אין הבדל במידת הקדושה ביניהם. אין דרגות קדושה (כמו שטענו האריאנים). אין להפריד בין השלושה, הם כולם שווים ומשלושתם אנו מקבלים את אותו החסד והאהבה.
- גרגוריוס מנאנזיאנזה
ועידת קונסטנטינופוליס 381
על מנת להבטיח את שסוכם בניקיאה, מתקיימת בשנת 381 הועידה האקומנית השנייה נערכת בוועידת קונסטנטינופוליס. תיאודוסיוס (לוודא) הוא יוזם הוועידה.
מנוסח הקרדו המחייב גם במזרח וגם במערב. זהו הנוסח הנפוץ עד היום. מבוסס על פי הנוסחים של הקרדו של השליחים וקרדו ניקיאה. (להשלים מהמצגת).
נוספת התייחסות לרוח הקודש: "… האדון, המחיה, היוצא מן האב, הנערץ והמכובד יחד עם האב ועם הבן, אשר דיבר על ידי הנביאים…".
היום הנוסח הוא כך:
"וברוח הקודש, האדון, המחיה, היוצא מן האב ומבן הבן הנערץ והמכובד יחד עם האב ועם הבן אשר דיבר על ידי הנביאים..".
- קאטכיזם: לימוד, הוראה
- קאטכומן: מתלמד
- מסירת הסימבול, החזרת הסימבול: זהו לימוד של הסימבול "האני מאמין" במשך 40 יום על ידי הבישוף. בסוף התקופה, המתלמד היה צריך לדקלם את הסימבול חזרה אל הבישוף ולענות על שאלותיו. הלימוד בתקופה זו סבב סביב לימוד נכון של תוכן כתבי הקודש.
אגריה היא צליינית שעלתה לירושלים. היא מתארת בכתביה את תהליך קבלת והחזרת הסימבול.
וויכוחים, וועידות והגדרת אמונה: דמותו של ישוע
325-וועידת ניקיאה הראשונה, היה ניצחון למחנה אשר התנגד לאריוס ותלמידיו כתנועה. הדגש היה על השוואת המרכיבים של השילוש.
בועידת קונסטנטינופוליס 381- נקבע הנוסח הסופי של הקרדו:
"אשר בעבורנו, בני האדם, ובעבור ישועתנו ירד מהשמיים, והתגשם מרוח הקודש וממרים הבתולה, ונעשה אדם, נצלב בעבורנו על ידי פונטיוס פילאטוס, סבל ונקבר…."
