ג'ון לוק

האדם ע"פ הובס הוא אגואיסט לחלוטין ודורסני-אין שום מוטיבציה שאיננה הצורך הפרטי לעונג. בשנת 1640 הובס מנסח את הבעיה בספר שעוסק בחקיקה- the elements of law. בספר הוא מסביר שהבעיה של החברה היא שיש סתירה מובנת במצב האנושי- מצד אחד האדם זקוק לחברה, אבל מנגד האדם אינו חברתי ופועל לטובת עצמו. כניסוי מחשבתי בלבד, הובס מציע לנסות לחיות בלי חברה וקורא לו "מצב הטבע", ומסביר שבמצב כזה תהיה מלחמת כל בכל "אדם לאדם זאב" כי האדם מונע מעונג- אם אני רעבה אני אקח אוכל אפילו אם זה של מישהו אחר. כיוון שהאדם יצור תבוני הוא מבין שמה שהוא רוצה יצור אחר ירצה גם, על כן נהיה הגיוני עד כדי דחוף להרוג את התחרות כי יש סיכוי שהוא יהרוג אותי ע" אותו היגיון. ב"מצב הטבע" יש שיוון- כל אחד מסכן את השני במידה פחות או יותר שווה כי לכולם יש בערך אותו כוח, כל אחד יכול להרוג כל אחד ולכן הופך הגיוני לכל אחד להרוג כל אחד. בהגיוננו הפשוט אנחנו מבינים שאם אני רוצה שהזולת לא יפגע בי אני צריך לוותר על האפשרות לפגוע בו. אבל איך אני יכול לסמוך עליו? הפתרון הוא השלטון המדיני- אנחנו מתאגדים ומפקידים את הכוח בידי גורם חיצוני שיש לו סמכות עלכולנו ואוסר על כולו במידה שווה לפגוע זה בזה.  הובס הציע את האמנה החברתית (שהיא הסכם בין האזרחים לבין עצמם) בה מפקידים את החירות (בידי מלך) ומקבלים בתמורה ביטחון. על המלך להיות הסמכות היחידה, האבסולוטית ונטולת עוררין ועלינו להיכנע בפניו לחלוטין בכל מצב, עד כדי אמירה שאם המלך גרוע פשוט מחכים למלך טוב יותר. לא מעוררים על המלך בשום שלב שכן אם יהיה יותר משליט אחד נחזור למצב הטבע. היות ותומס הובס הכיר את הפן המאוד שלילי של ערעור על הסמכות שהובילה למלחמת אזרחים באנגליה היה כ"כ נחוש בדעותיו באשר לאבסולוטיות הסמכויות של המלך.

מקס וובר הציע להגדיר את המדינה כך: "מדינה היא מונופול על השימוש הלגיטימי בכוח". כאשר אין מונופול על השימוש הלגטימי בכוח המדינה מתפרקת ונותרם שבטים הלוחמים זה בזה.

ג'ון לוק (29/8/1632- 28/10/1704):

ג'ון לוק, שאינו מטריאליסט, מפרסם ספר בשנת 1689 בשם "שתי מסכתות על השלטון המדיני" בו הוא עונה לתומס הובס על אמירותיו (על אף שהוא לא מציין מפורשות את הובס). לפי לוק, יש בעיה יסודית בטיעון של תומס הובס- אם הובס אומר שהאדם הוא ייצור אגואיסטי, שמונע על ידי תשוקות פיזיות שהופכות אותו לאנטי חברתי שרק ברגע האחרון התבונה מצילה אותו מהכאוס, היכן הייתה התבונה מלכתחילה? איך הגיוני שהתונב המצילה רק בדקה התשעים? לטענתו "מצב הטבע" התקיים בעבר (בשבטים שחיו באמריקה טרם גילוייה) ובמקום לרצוח אחד את השני, הוכח לנו שבני האדם הבינו מלכתחילה שכדאי להם לשתף פעולה על פני להיות אויבים זה לזה גם בלי שלטון שמכביד עליהם, טרם הגיעו לכאוס המוחלט. אם מצב הטבע הא מצב נעים בו כולם מבינים ומתחשבים זה בזה מדוע צריך שלטון? בגלל שעדיין יהיו יוצאי דופן שיפרו את ההרמוניה, ינסו להתחכם לה על ידי פעולה באופן אלים וכוחני כלפי זולתם.

על פניו זו לא תשובה מספקת כי גם במצב הטבעי ישנו עונש- אם גונבים ממני ארדוף אחרי הגנב עם מקל (על אף שהפתרון הזה מוגבל ליחסי הכוחות בין הצדדים). השלטון המדיני דרוש בשביל להבטיח ענישה צודקת ובעלת קריטריונים אחידים למשפט צדק. השלטון המדיני אצל ג'ון לוק לא מבטל את מצב הטבע אלא בא לשמר את הטוב שהיה בו ולהעניש את מי שפוגע בו ומפר אותו. אצל ג'ון לוק השלטון נועד לשמור על החירויות ולהגן עליהן. האמנה החברתית היא בין האזרחים לשלטון- אם השלטון לא עומד בצד שלו הוא מאבד את הלגיטימציה שלו ולפי האמנה מותר למרוד בו (ניסיון למסד את המרד), כשהאדם מפר את האמנה החברתית מותר לפגוע בחירויותיו שלו שכן הוא בעצמו פגע בזכויות של אחרים שמוגנים על ידי האמנה. חובת הציות למלך מובססת על ההגנה על זכויותינו, לא על שיעבוד לו. הזכויות שיקבלו הגנה תחת האמנה הוגדרו כ"זכויות טבעיות" (שהיו לנו במצב הטבע, זכויות שקדמו לחברה)- חיים (ניתנו על ידי הבורא/ הטבע), חירות (היות והאדם נברא כיצור תבוני התבונה מאפשרת לו להתעלות מעל האינסטינקטים והטבע ולכן הוא יכול לבחור, לכן יש מוסר ולכן יש נורמות) וקניין, שאינו זכות טבעית אבל זכות שנובעת מהחברה (כשעבודה אנושית מתערבבת עם הטבע נוצר דבר מה שלא היה שם אילולי האדם, ממנו יוצאת זכויות קניין). היות והשלטון נועד להגן על הזכויות שלנו (ובהן חירות), עולה השאלה איך אפשר להיות גם תחת שלטון וגם חופשי? ג'ון  לוק פותר את הסוגייה באומרו שהשלטון יכול לפגוע בזכויות אם זה בשם הזכויות- השלטון יכול להטיל עונש מוות על רוצח כדי להגן על חירויות יתר התושבים.

שתפו פוסט זה
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
ליצירת קשר מוזמנים להשאיר פרטים
צילום בר מצווה בשבת והשלכותיו

כל אירוע משפחתי או אישי ולמעשה כיום בכל הזדמנות אנו אוהבים להנציח כמובן כל אירוע והתרחשות, ולכן הצילום הופך למרכזי