- 1179 מתקיימת וועידת לטראן השלישית: בוועידה זו מכריזים בפעם הראשונה על הומוסקסואליות כדבר המחייב נידוי מן החברה ופיטורים של אנשי כנסייה. באופן עקרוני ההומוסקסואליות אסורה בנצרות ואולם כאן יש חקיקה ראשונה בנושא באופן מובהק.
- באותה הוועידה, ישנה חקיקה קשה כנגד מצורעים. יש הוצאה של מצורעים מן החברה ונידויים. מתפתח טקס שבו המצורע טרם יציאתו מן הכפר שוכב בקבר, הכומר זורק עליו אדמה ומסלק אותו מן החברה. ישנה אמביוולנטיות עד זמן זה כלפי המצורעים בשל יחסיו של ישוע אליהם בברית החדשה כאשר הוא מרפא אותם. בוועדיה זו היחס הדו ערכי נגמר והם מגורשים מהחברה.
- 1182 גירוש יהודי צרפת: גם כאן היהודים היו בצרפת לאורך שנים ואילו כעת נעשה מולם אקט אקטיבי. היהודים (והמצורעים) מחוייבים לשאת טלאי מזהה על בגדיהם.
- 1208 מסע הצלב נגד האלביגנזים: זוהי תנועה המאמינה בדברים שהכנסייה הקתולית אוסרת להאמין בהם. ב-1208 מחסלים אותם בדרום צרפת.
- 1215 וועידת לטראן הרביעית: חקיקה כנגד היהודים
- 1233 נוסדת האינקוויזיציה: גוף כנסייתי שתפקידו לחקור נוצרים הנחשדים באמונות שאינן עולות בקנה אחד עם האמונה שבה מחזיקה הכנסייה הקתולית.
- 1242-שריפת התלמוד בפריז
- 1290- גירוש יהודי אנגליה
- 1321-קנוניית המצורעים: נפוצה באירופה שמועה שהיהודים והמוסלמים המצורעים חברו יחד ומרעילים בארות כדי להפוך את כל אוכלוסיית אירופה למצורעים. מתחילה רדיפה מאסיבית בעיקר של מצורעים אך גם של יהודים ומוסלמים אל מול השמועות על הקנונייה הזו.
- 1327-הדחת אדוארד ה-2 בשל נטיותיו המיניות
אנו מוצאים בפרק זמן קצר יחסית שורה מכובדת מאוד של פעילויות, תקנות וחקיקה המגדירה באופן ברור מי הוא "האני" ומי הוא "האחר" של החברה הנוצרית בתקופה זו.
כיום הזרם הנוצרי הגדול ביותר הוא הקתולים.
בוניפציוס השמיני ( אפיפיור 1303-129): מסמל את המעבר …
ב1302, הוא כותב חיבור מפורסם הנקרא UNAM SANCTAM. הוא כמובן מדבר על הכנסייה הקתולית (בעלת הסמכות מהאלוהים ומהשליחים. הוא כותב:
"אנו מאמינים בעובדה שקיימת כנסייה אחת, קדושה קתולית ואפוסטולית. אנו מאמינים בכך בעוצמה ומתוודים על כך שמחוץ לכנסייה אין ישועה ואין מחילת חטאים, כפי שנאמר בשיר השירים "אחת היא יונתי תמתי, אחת היא לאימה ברה ליולדתה" (ו, 8)… בכנסייה זו יש אדון אחד, אמונה אחת וטבילה אחת…" (ההמשך במצגת) הוא מדבר על שתי החרבות של הכנסייה-רוחנית וארצית.
הוא מדבר על כך שהמדינה נמצאת מתחת לכנסייה. אם האפיפיור טועה, רק האל והאל בלבד יכול לשפוט אותו (יש לו את הסמכות העליונה ביותר מעל כל בני האדם).
בשנה שהוציא את המסמך הנ"ל , מוניפציוס מסתכסך עם מלך צרפת בנוגע לסוגייה למי יש הסמכות לגבות מיסים מהכנסיות בצרפת. מלך צרפת טוען כי הכנסיות בשטחו הם נתיניו ועל כן עליהן לשלם לו מיסים. האפיפיור טוען כי הכנסיות והמנזרים הם נציגיו בצרפת ומחוץ למערכת הארצית אלא נמצאים מעליה ועל כן לא כפופים למלך צרפת (פיליפ). מלך צרפת שולח מספר אבירים כדי להראות לאפיפיור כי בפועל הוא השולט. האבירים חוטפים את האפיפיור ושמים אותו בכלא. המלך משחרר אותו מספר ימים אחר כך. ואולם, זוהי מכה אדירה עבור הכנסייה (מוניפציוס מת מספר חודשים אחר כך). יש כאן פגיעה בסמכות הכנסייה ועליונותה. בהמשך יש מספר אירועים שהולך ומפרקים את מעמדה הכמעט כל יכול של האפיפיורות כפי שבא לידי ביטוי במאה ה-13.
ב-1309, נבחר לכס האפיפיורות קלמנס ה-5. הוא בן למשפחת אצולה צרפתית. הוא מאוד מקורב לפיליפ היפה (מלך צרפת הנ"ל). הוא מחליט לעזוב את רומא ולהעביר את כסאו וארמונו מרומא אל אביניון הנמצאת בדרום צרפת. מאז ומעולם האפיפיור יושב ברומא (מפטרוס שנחשב לאפיפיור הראשון ועד היום). כמו כן הכנסייה דימתה את עצמה כמעין אימפריה רומית שמרכזה רומא. רומא שייכת לאפיפיור מבחינת מעמד. היא אומנם נתונה לשלונו של הקיסר הגרמני אולם יש אוטונומיה פוליטית באיזור רומא ושטחה לאפיפיור. בהעבירו את מקום משכנו הוא הופך להיות כפוף במובן מסוים למלך צרפת. הדבר נמשך ב-70 שנה הבאות, כאשר כל האפיפיורים צרפתיים וכפופים למלך הצרפתי. היא מוותרת על ה-CATOLICA על האוניברסליות שלה (לא הייתה משויכת למדינה או לאום עד כה, כי אם "ריחפה" מעל המערך הפוליטי האירופאי). כעת באופן מובהק הכנסייה שמה את עצמה במקום ארצי וכל דברי בוניפציוס הופכים לחסרי משמעות.
הביקורת אינה מאחרת לבוא. במאות ה-13 וה-14 מתחילים לבעבע רגשות לאומיים. כך מי שאינו צרפתי לא יתחבר לאפיפיור צרפתי.
בשנת 1324, מפרסם מרסיליו מפאדובה (איש אוניברסיטה, כלומר שייך לכנסייה), את החיבור "מגן השלום" (defensor pacis). מבחינת מרסיליו המדינה היא הכוח שמאחד את החברה ולכן הכנסייה צריכה להיות כפופה למדינה. המדינה שואבת את הסמכות שלה מהעם ואילו לכנסייה אין סמכות שיפוטית לא בתחום הארצי ולא בתחום הרוחני. הסמכות היחידה שיש לה היא זו הניתנת לה על ידי המדינה. הוא מרחיק ואומר כי לכנסייה אין סמכות להחזיק ברכוש משל עצמה אלא רק ברכוש שהיא מקבלת מן המדינה. הוא מוסיף ואומר כי ההיררכיה הכנסייתית היא יצירה אנושית ללא בסיס אלוהי וכי את כל מעמדה וזכויותיה הכנסייה חייבת למתנת קונסטנטין (החיבור). זהו חיבור אקדמי (הוא עוסק במדע המדינה באקדמיה). הוא מעיד על הסדקים הנבקעים במעמדה של הכנסייה וכן מציג את הטענות הנשמעות כנגד הכנסייה.
