להנרי יש פילגש בשם אן בוליין אשר יש לו ממנה שני ילדים, בן ובת. הוא מעוניין לתת לגיטימציה לבן שנולד לו ועל ידי כך לפתור את בעיית יורש הכס. מעבר לכך, יועציו החכמים מזכירים לו כי הכנסייה באנגליה היא בעלת רכש אדיר (כ-20 % מאדמות אנגליה הן בבעלות הכנסיה). על כן אם יפרק את הקשר עם הכנסייה, הוא יקבל את הבעלות על שטחים אלה ויתעשר בצורה יוצאת דופן. בסופו של דבר, הנרי מסכים לנתק את הקשר וב-1534 הוא מחוקק שני חוקים:
- "חוק הירושה": המכיר בנישואיו של הנרי לאן בוליין וקובע כי ילדיה יהיו יורשים לגיטימיים לכס המלוכה.
- "חוק העליונות": חוק זה מכיר במלך אנגליה כראש הכנסייה ומבטל לגמרי את הקשר בין הכנסייה באנגליה לבין רומא.
עד כה עמד בראש הכנסייה באנגליה הארכיבישוף מקנטרברי כאשר מעליו עמד האפיפיור. כעת לאחר חיקוק החוקים, המלך עומד מעל הארכיבישוף אולם למעט זאת הפולחן הדתי נשאר כשהיה. העם עדיין נשאר קתולי אולם הם קוראים לעצמם אנגליקנים-church of England. הם מעין כנסייה "קתולית לאומית".
בשנת 1536, יוצא צו לפירוק כל המנזרים באנגליה.
בשנת 1538, יוצא צו להצבת עותק אנגלי של כתבי הקודש בכל הכנסיות באנגליה, זאת כדי להתנתק מרומא וכדי להראות כי הם "אנגלים" ולחזק את הצד הלאומי של הכנסייה.
בשנת 1539, מחוקק חוק שקובע עונשים חמורים למי שייתפס מפיץ תורות פרוטסטנטיות באנגליה.
זמן קצר לאחר נישואיו של הנרי לאן בוליין בנו מת והיא אינה מצליחה להרות בן נוסף. הנרי המזדקן לחוץ ועורף את ראשה של אן באשמת ניאוף ובגידה ומתחתן שוב-6 פעמים. חלק מהנשים מתות מוות טבעי יותר או פחות. בסופו של דבר הוא מת כאשר יש לו בן אחד.
בשנת 1547, הנרי מת, ולשלטון עולה בנו אדוארד השישי. אנגליה הופכת לפרוטסטנטית.
אדוארד הוא ילד, בנם של הנרי וג'ין סימור. היועצים הפרוטסטנטים בחצר הופכים להיות חזקים מאוד בהעדר מלך בוגר ואנגליה משנה פניה לפרוטסטנטיות, לותרניות. ב-1553, אדוארד מת אחרי 6 שנות שלטון. מאחר ובנו האחרון היחיד מת, עולה לשלטון בפעם הראשונה אישה לשלטון. זוהי המלכה הראשונה, מרי ה-1, בתה של קתרינה. מרי הינה קתולית. הקשר עם רומא מתחזק, יש הרבה מאוד רדיפות הנותנות למלכה את הכינוי bloody merry ואנגליה חוזרת לחיקה של האפיפיורות. גם מרי לא מאריכה ימים וב-1558, חמש שנים לאחר שהיא עולה לשלטון היא מתה.
אחרי מרי, אליזבת ה-1 (1603-1533), בתם של הנרי ואן בולין עולה לשלטון. היא שוב מנתקת את אנגליה מרומא וקובעת את האנגליקניות כדתה של אנגליה. משמעות הדבר הוא שבראש הכנסייה באנגליה עומדת אישה. אליזבת הייתה ככל הנראה המלכה הטובה ביותר שהייתה לאנגליה. היא יצרה דת באנגליה, שלמעט הקצוות יכלה להתאים לכל נתיניה. זוהי דת שמבחינת הגורמים החיצוניים שלה (קישוטי הכנסיות, פולחן הקדושים, התלבושות של הכמרים, החגים, הסקרמנטים וכו') נשארים קתוליים אולם מבחינת המהות התיאולוגית היא הרבה יותר פרוטסטנטית. זהו שילוב שביחד עם רגש הלאומיות החזק מאוד של האנגלים והתחושה שהמלכה היא ראש הכנסייה מצליח להתאים כמעט לכולם.
אליזבת' בונה לה תדמית כמו של מריה-תדמית המלכה הבתולה. הקצוות, בעיקר הפרוטסטנטים הקיצוניים באנגליה נרדפים ורובם עוזבים את אנגליה לארצות הברית.
ב-1559 מחוקק "חוק האחידות" המכריז על הדת האנגליקנית כדתה של אנגליה ומכתיר את אליזבת כראש הכנסייה.
אם כן יש לנו ארבעה זרמים בתוך הנצרות: קתולים, ופרוטסטנטים המחולקים ל: לותרנים, קלוויניסטים ואנגליקנים (church of England).
ב-1555, נקבע "שלום אוקסבורג" החוק "למי השלטון לא הדת" (Cuius region eius religio). הדבר קובע כי השליט בכל אוכלוסייה קובע מהי הדת באוכלוסייה זו ועל האוכלוסייה להתיישר לפי זה. אנשים רבים מהגרים בעקבות עניין זה. אחרים ממשיכים לקיים את דתם בהיחבא.
בסוף המאה ה-16, המפה הדתית היא כזו: ספרד, אירלנד ואיטליה נשארות קתוליות. צרפת בעיקרון נשארת קתולית אולם יש בה מיעוט דרמטי קלוויניסטי. בגדול-אירופה כבר לא קתולית ברובה.
הכנסייה הקתולית מנסה להגיב למצב. היא מבינה שהיא איבדה שטחים רבים אולם מנסה לחזק את מעמדה בשטחים שעדיין תחת חסותה. ניסיון זה נקרא הרפורמציה הקתולית = קונטרה רפורמציה. הקתולים מבצעים בדק בית פנימי ומנסים להקים מנגנונים שיילחמו בהתפשטות הרעיונות הפרוטסטנטיים. הם מקימים את הלשכה הקדושה. זהו גוף כנסייתי שחוקר אנשים שנחשדים בטריטוריות קתוליות באחזקה של אמונות פרוטסטנטיות.
