לבסוף, בחסדי האל, לאחר שהגיתי יומם וליל בקשר בין שני חלקי הפסוק: "כי בה צדקת האלוהים מתגלית" ו"צדיק באמונתו יחיה" התחלתי להבין את "צדקת האלוהים" כדבר שבאמצעותו האדם הצדיק חי על ידי מתנתו של האל, כלומר האמונה; ומשפט זה, "צדקת האלוהים מתגלית" מתייחס להליך הצדקה פסיבי שבאמצעותו האל הרחום מצדיק אותנו באמונה, "ככתוב צדיק באמונתו יחיה". מיד חשתי כאילו נולדתי מחדש, כאילו נכנסתי בשעריו הפתוחים של גן העדן. מרגע זה ואילך ראיתי את כל כתבי הקודש באור חדש…
ועתה, במקום לשנוא את הביטוי "צדקת האלוהים", התחלתי לאהוב אותו כמתוק שבביטויים שכן ביטוי זה של פאולוס הפך עבורי לשערי גן העדן… "
* * *
"כי בה צדקת האלוהים מתגלית מתוך אמונה לתכלית אמונה, ככתוב: צדיק באמונתו יחיה" (אל הרומים 17:1).
לותר מרגיש כי למרות שביום יום הוא חי כנזיר ואינו חוטא כביכול, אין לו אפשרות לדעת האם הוא נבחר על ידי האל או לא. הוא מרגיש שהוא חייב למצוא את הדרך על פיה הוא נבחר או לא. מאחר והוא מאמין כי יש גזירה קדומה, מבחינתו הכנסייה שיקרה אודות הפורגטוריום והאינדולגנציות-יוצא נגד הרעיון שניתן להתנקות על ידי כסף. הוא מתחיל את מסעו ב-95 פסקאות ב-1517 המדברות על תוקף האינדולגנציות. לותר מאמין כי הוא מצא את המפתח לדעת האם נבחרת או לא. המפתח אותו הוא מוצא הוא האמונה. לותר אינו אומר כי מי שמאמין אלוהים בוחר בו, אלא האמונה היא סימן שהאל בחר באדם. רק מי שהאל בחר בו יכול להאמין.
אמונה על פי לותר:
- לותר טוען כי יש להאמין לא רק באמת ההיסטורית המופיעה בכתבי הקודש, אלא בכך שישוע התגשם, סבל ומת למעני באופן אישי. כלומר, יש צורך לחוות את האמונה באופן אישי.
- יש להאמין ולחיות מתוך אמון מלא בהבטחתו של האל לגאולה. אנו חיים מתוך אמונה מלאה שהאל יביא אותנו לגאולה-trust.
- האמונה מאחדת אותי עם ישוע. זהו תהליך המחולל איחוד מטאפיזי בין המאמין לישוע כפי שניתן לראות בקטע הבא: החטאים עוברים מהנשמה אל ישוע ומתוקף זה הנשמה הופכת לנקייה.
מרטין לותר, "על חירות האדם הנוצרי" (1520):
"12. האמונה מאחדת את הנשמה עם כריסטוס ככלה עם חתנה… כריסטוס והנשמה נהיים לבשר אחד; כך נהפכים למשותפים נכסי שניהם, גורלם הטוב וגורלם הרע וכל הדברים, עד כי מה ששייך לכריסטוס הוא נחלתה של הנשמה המאמינה, ומה ששייך לנשמה הוא נחלתו של כריסטוס… וכאשר הוא נוטל עליו את חטא הנשמה המאמינה… ונוהג כאילו הוא עצמו חטא, מוכרחים החטאים להיבלע ולטבוע בתוכו. כי צדקתו הבלתי מנוצחת חזקה מכל חטא. כך נפטרת הנשמה ומשתחררת מכל חטאיה רק באמצעות הנדוניה שלה, היא האמונה, ומחוננת בצדקתו הנצחית של כריסטוס חתנה. האין זו חתונה עליזה, כאשר כריסטוס, החתן החסיד, האציל והעשיר, נושא לאשה את הזנזונת הרשעה, הבזויה והענייה, פוטר אותה מכל הרוע ומקשטה בכל טוב? מעתה לא יוכלו עוד החטאים לארר אותה, כי הם שוכנים כעת בכריסטוס ונבלעים בתוכו."
עיקרי התאולוגיה שלו מתבססים על שלושה דברים:
- Sola fide– רק האמונה: רק האמונה מצביעה על כך שהאדם נבחר. רק האדם יכול לדעת זאת על עצמו.
- Sola gratia– רק החסד: החסד האלוהי, הקריאה/ הבחירה האלוהית, הוא הדבר היחיד שיכול להוביל את האדם לגאולה. רק מי שקיבל חסד לפני הזמנים כולם, רק הוא יכול להיגאל.
- Sola scriptura: כתבי הקודש. הבסיס היחיד לדת הנוצרית הוא כתבי הקודש. כל מה שלא מופיע בכתבי הקודש אין לו שום משמעות. הוא מבטל חמישה סקרמנטים, את הקדושים, ואת כל המסורת שאחרי הברית החדשה. הוא כן מאמץ את אוגוסטינוס ואת וועידות הכנסייה המוקדמות שקבעו את מהות האלוהות הנוצרית (ניקיאה, חאלקדון).
ז'אן קלווין 1564-1509:
לותר מונע על ידי הגאולה והרצון להבין כיצד יש להגיע אליה. קלווין לעומתו היה עורך דין במקצועו. קלווין טוען כי כי רוב רובם של בני האדם קובעים את גורלם בעצמם. רק מעטים ייבחרו על ידי אלוהים לטוב ויתר בני האדם אחראים על גורלם שלהם. הדבר הפריע לקלווין-כיצד אלוהים משפיע רק על גורל מעטים. הוא טוען כי יש גזירה קדומה, ואולם היא כפולה. האל בוחר מה יהיה גורלו של כל אדם –גם לטוב וגם לרע. עוד הוא מוסיף כי אין לאדם שום דרך לדעת האם הוא נבחר. יותר מכך, אסור לו לחפש דרך לדעת האם נבחר לחיוב או לשלילה. קלווין מבטל את רעיון ה-sola fide. באופן פרדוקסלי דווקא בחברות קלוויניסטיות מתפתחים מנגנונים לפיהם אנו יכולים לדעת האם נבחרנו:
- הצלחה כספית מעדיה על בחירה חיובית של האל
- צבע עור
- קפיטליזם-מוסר ועבודה קשה
Jacobus Arminius 1560-1609:
היה בעל השפעה על התפתחות הזרמים הפרוטסטנטים בארצות הברית. ארמיניוס היה קלוויניסט הולנדי הוא מפתח מתוך הרעיונות הקלוויניסטים את הרעיונות הבאים:
