אין הרבה מחזות של ברכט שזכו לדברי פרשנות כה שונים ואף סותרים כ"אימא קוראז' ". מצד אחד נראה, כי מחזה זה משמש כביטוי אידיאלי למחזה האפי של ברכט, אך מצד שני נדמה, שהמחזה קרוב יותר משאר מחזותיו לטרגדיה ולמחזה ריאליסטי. יש רואים בשילוב של פזמונים ומערכונים קצרים במחזה, דוגמא מוצלחת לאפשרויות הביטוי "הניכורי" האופייני לתיאטרון האפי, בעוד שאחרים טוענים, שהזדהות הצופים עם הדמויות במחזה מונעת "ניכור" ברכטי אפשרי. דמותה של "אימא קוראז' " מעוררת אף היא תמיהות רבות.
ב
המחזות של התיאטרון האפי חייבים, לדעת ברכט, להיות בנויים ע"פ מתכונת דרמתית המנוגדת לחלוטין למבנה ההגיוני של "המחזה העשוי היטב" או לשלמות האורגנית של הטרגדיה הקלאסית. בתיאטרון האפי, נשבר המבנה השלם, ההגיוני והעקיב, והמתח נפגם בתוך כדי שימוש שיטתי ומתוכנן בתחבולות תיאטרון מיוחדות , צורת משחק מנוכרת וביטול הזדהותו של קהל הצופים עם המתרחש על בימת התיאטרון. מבחינה זו חשובה גם איטיות חילוף הזמן בתוך כדי הפעולה ה"נגררת" של המחזה, שבאה לא רק כדי לשבור את המתח העלילתי האפשרי אלא גם לעורר את הצופה למחשבה ולביקורת על הבעיות המוצגות לפני במחזה. מכל הבחינות הללו נראה לברכט, שמחזה כרוניקה מתאים כדגם למחזה האפי. בראש וראשונה מבוסס מחזה הכרוניקה על מבנה מפורר של סצנות בודדות, אשר היסוד המקשר ביניהן הוא דמות הגיבור המרכזי או אירוע היסטורי מסוים. כך חילק ברכט את "אימא קוראז' ", ל12 סצנות לפי הסדר הכרונולוגי של התפתחויות במלחמת 30 השנה. ברכט מציין בכותרות המשנה למחזהו, שזהו מחזה כרוניקה ממלחמת שלושים השנה, ובכל מדגיש את חשיבותו של ז'אנר דרמתי זה למטרות התיאטרון האפי. השימוש במחזה הכרוניקה מאפשר לברכט להדגיש את הניגוד הזועק בין היסטוריה מונומנטאלית המשתקפת במונוטוניות החוזרת על עצמה של המאורעות הצבאיים, לבין המציאות החד פעמית המשתקפת בגורל הטרגי של אימא קוראז' וילדיה. ניגוד זה נועד להבליט את רעיונותיו הפציפיסטיים והחברתיים של ברכט, אלא שמסיבות שנעמוד עליהן בהמשך, הופך גורלה של אימא קוראז' למרכז המחזה במקום מוסר ההשכל הפציפיסטי, שאליו נתכוון מחברו.
מבנה הזמן של "אימא קוראז' "- בכל סצנה שלישית-מהסצנה הרביעית והלאה- אין ציון הזמן, כדי להדגיש את "היגררותו" של הזמן במשך פעולת המחזה. באותה מידה מודגשת גם אריכותה האינסופית של המלחמה- למרות ציון התאריכים המדויק- ע"י מסגרת הזמן של המחזה, שתחילתו אחרי מלחמת 30 השנה וסופן לפני סיומה. אריכות הזמן החולף במלחמה זו מודגשת במבנה המיוחד של מעבר כרונולוגי קצר בין השנים של כל 2 סצנות הסמוכות זו לזו. הדרמה נדמית כארוכה ביותר הן בשל המבנה המפורר שלה והסצנות הרבות הכלולות בה, והן בשל סגירתה של כל סצנה כאפיזודה הכוללת תיאור הווי שעשוי לעמוד גם בפני עצמו.
לדעתו של ברכט, חייבת המחזאות האפית החדשה למצוא צורה דרמתית מיוחדת שלא תנצל את המפתח הסיפורי הפנימי, אלא שיהיה בה מתח צורני חיצוני ע"י חיפוש הקשר בין התמונות הבודדות. כך משתדל ברכט, בחלק גדול ממחזותיו, ליצור מסגרת שתכלול תמונות רבות, שכל אחת מהן עומדת בפני עצמה. המתח, האינטלקטואלי במידה רבה, נוצר ע"י הניסיון הרציונאלי להבין את הקשר בין הסצנות הנפרדות, ומביא לדעת ברכט, לקליטת בעיתו של המחזה ע"י קהל הצופים בתוך הארה ביקורתית מתאימה.
ברכט עמד על כך שהביצוע התיאטרוני ידגיש את האופי הנפרד של כל תמונה ותמונה במחזהו. גיבושן העצמי של התמונות במבנה רופף נועד למנוע את הזדהותו הרגשית של הצופה עם הדמויות בעלילה ולהגביר את ביקורתו הרציונאלית לגבי משמעות הפעולה במחזה.
השימוש בתמונות מהווי הצבא ומאירועי המלחמה מגביר את האפקט הריאליסטי, כשסצנות אכזריות במיוחד- כגון הריגתה של קתרין בידי חיילים- מיועדות להבליט את מוסר ההשכל, שמי שחי על המלחמה חייב לשלם על כך ביוקר. שפע התמונות, האופייניות למחזה הכרוניקה- ההיסטורי, מאפשר ליצור זוויות ראייה מרובות ומגוונות, המאירות את הנושא המרכזי מצדדים רבים יותר. בצורה זו משתקפת תמונה מקיפה ומורכבת של המציאות, המאפשרת לקהל לשפוט את המקרה בצורה אובייקטיבית יותר.
ברכט השתדל לאזן את מחזותיו האפיים במידת האפשר, כדי שהעלילה ( שאותה ניסה לטשטש ) לא תהיה רצופה ומלאת מתח. את סצנות הפעולה מלאות מתח ניסה לרכך באמצעות תמונות שלוות מהווי החיים בעורף הצבא כדי לאפשר דיון תיאורטי בבעיות המלחמה והשלום. אמצעי נוסף שנועד להרפיית המתח ולאיזון העלילה הדרמתית נעשו ע"י השימוש בכותרת בראשית כל תמונה, המבשרות מראש על המתרחש באותה תמונה. בכך מקווה ברכט, שתשומת לבו של קהל הצופים תוסב לבעיות המועלות בפניו באמצעות הדיאלוגים של גיבוריו.
