עם עלייתו של אלמנצור לשלטון, הוא הבין את איומו של אבו מסלם על השלטון, והחליט לחסלו.
- בע'דאד – סוריה הייתה מוקד התמיכה של האומיים, הייתה מערבית מדי, ולא הייתה פרובינציה עשירה מדי מבחינת החקלאות. לעיראק היה בסיס כלכלי איתן, מקום מרכזי בחצי האי ערב. העבאסים הסתמכו על תושבי ח'ראסאן, וניתן לזהות את המגמה של הערבים "לפנות" מזרחה לכיוון ח'ראסאן, אל השפעה איראנית מסוימת. בע'דאד נבנתה כעיר איראנית לכל דבר.
- אַבֽנאא ח'ראסאן – חיילי ח'ראסאן שזוהו ע"י חוקרים כאיראנים, או כתערובת של שבטים ערבים עם האוכלוסייה המקומית. למעשה בניהם של הצבא הח'ראסאני, ומהווה את ה-צבא של האימפריה. החידוש – צבא לא שבטי ערבי. ההשתייכות אליו נעשתה לפי אזורי מגורים.
- חיזוק המינהל – המנהל הפקידותי הולך ומתגבש. העבאסים נעזרים בשירותיהם של וזירים ואנשי מנהל פרסיים במקור. המנהל עדיין מתקיים בערבית, אך אליו נכנסים תפקידים חדשים.
- שליטה על השיעים (מקל וגזר) – העבאסים הצליחו להביא את השיעים לתמוך במהפכה העבאסית, ואלה הולכו שולל אחריהם. היו מרידות קטנות מצד השיעים שהיה על העבאסים להתמודד איתן. העבאסים "סיבנו" את השיעים, וכאשר הרימו את הראש חטפו.
- לגיטימציה – השלטון העבאסי חיפש לגיטימציה על מנת שלא יתעוררו בעיות בתוך הממלכה, היינו שהתושבים ישלמו מיסים, לא יתקוממו וכדומה. השלטון העבאסי עסק בדה-לגיטימציה מובהקת לשלטון האומיי. כמו כן, העבאסים עסקו בלגיטימציה של שליטם ממשפחת הנביא במקום השליט השיעי. בתקופה העבאסית, ביוזמה של השלטון, הומצאו חדית'ים כדי לחזק את הלגיטימציה של השלטון העבאסי לעומת השלטון האומיי. היחס כלפי האוכלוסייה השיעית היה יחסית שגרתי ומתון, אך היה חשד רב כלפי האמאמים השיעים.
- אידיאולוגיה – כחלק מהלגיטימציה, העבאסים באו עם מסר אידאולוגי, של "להחזיר עטרה ליושנה", וכי הם יותר טובים מהשלטון הקודם.
הגבול בין הערבים ללא ערבים הולך ומטשטש. אנשים מתגאים בזה שהם ממוצא ערבי, או שיודעים ערבית על בוריה. ניתן לומר אפוא שחל שינוי מסוים בממלכה הערבית עם עליית העבאסים לשלטון.
הארון אלרשיד (786-809)– תור הזהב של האימפריה העבאסית
- עלה לשלטון בעקבות הפיכה שאורגנה ע"י תומכיו.
- בַּרְמַכִּים – משפחת הברמכים היו מכובדים בודהיסטים איראניים, ממזרח איראן, שעם ההכנות לעליית העבאסים התאסלמו והצטרפו לעבאסים. הם שירתו אותם בנאמנות ומילאו תפקידים רבים. הם התקרבו מאוד למשפחה העבאסית והיו בני חסות שלהם. ניתן לראות התקרבות של משפחה לא ערבית במקור למשפחה החשובה בשלטון. כמו כן, ניתן לראות מעמד של משרתים שטיפסו בסולם המעמדות גבוה מאוד, דבר שבסוף היה בעוכריהם, ואלרשיד חיסל אותם. כשאלרשיד קיבל החלטה זו, הוא עושה זאת באכזריות רבה, ושולח קבוצה של סריסים (עבדים, סוג של מקבלי חסות, ונכנסים למקומות אינטימיים מאוד של צמרת השלטון).
- חיזוק המואלי בחצר – היו אלה גורם מתחזק בתקופתו של אלרשיד. אנשים רבים אלה מילאו תפקידים רבים בחצר ובצבא, היו תלויים בפטרונם.
- סיעתיות בקרב הצבא- מילאו תפקידים רבים בצבא (ח'ראסאנים וכדומה)
- עוד ריכוזיות – הפקידות, המשרדים והדיואנים היו יותר מסודרים. המטרה הייתה לוודא שכמה שיותר מיסים מהפרובינציות יגיעו אל הבירה.
- מלחמה עם הביזנטים (בעיקר פשיטות ולא כיבושים)
- רדיפת השיעים – בתקופת אלרשיד השיעים נרדפים רבות ע"י השלטון (המקל והגזר)
- יחסים עם קרל הגדול (Charlemagne) –
- תור הזהב של התקופה העבאסית ("אלף לילה ולילה") – הוצג רבות בסיפורי "אלף לילה ולילה", מכלול של סיפורים על תולדות הערבים, כדמות נערצת מאוד.
- חלוקת המדינה בין הבנים: אל-אמין ח'ליף ושולט ברוב המדינה; אל-מאמון בח'ראסאן כמושל כל יכול במזרח
הברמכים
- משפחה איראנית מח'רסאן (בודהיסטים במקורם)
- מקורבים מאוד למשפחה העבאסית עוד מראשית המהפכה
- חיזוק מעמד הפקידות
- פיקוד הדוק מאוד על המחוזות (פוליטי ופיננסי)
- חיזוק האלמנט הפרסי בחצר – תחילתה של ההשפעה הפרסית וחיזוקה.
- חוסלו ע"י הארון אלרשיד – בסופו של דבר מחליט לחסל אותם, מרחיק אותם ממעמד הפקידות ומתנער מהם. יש כאלה שיטענו כי מדובר בצעד שרירותי שממחיש את הגחמות והשרירותיות של השליטים העבאסים, אך למעשה לא מדובר בצעד פתאומי. הברמכים אכפו בחוזקה את המחוזות מבחינה פיננסית, מינויי נציבים, דבר שעורר התנגדות רבה. לברמכים היה כוח פוליטי, אך לא כוח צבאי להישען עליו, דבר שהוביל לנפילה המהירה שלהם. ניתן להתייחס לצעד זה כצעד פופוליסטי מצד הארון כדי להסיט את זעם האוכלוסייה ממנו.
המואלי של החצר ומואלי לוחמים
- הזדהו עם פטרונם
- מעמד חברתי נחות
- מבודדים מהאוכלוסייה המקומית
- זכויותיהם לא מובטחות
- יש להבדיל בין המואלי מסוג זה ("מואלי חיצוניים" או "מואלי מרחוק") לבין "סתם" מתאסלמים.
