"קול אחר" מ-1984 הציגסוג אחר של טיעונים בשם ההבדל- הנשים לא יותר טובות, הגברים יותר רעים. מבוסס על ספרה הקיצוני של קייט מילט ("פוליטקה סקסואלית" 1970) שטענה שיש מלחמה בין המיניםבכל המובנים, והפטריארכיה מושתתות על שליטה על נשים, כאשר האונס הוא ביטויה של השליטה הזו. 1975- סוזן בראונמילר "בניגוד לרצוננו", מראה בצורה שיטתית את מה שקייט מילט מנסה להסביר, דרך ניתוח של חוקים, לדוגמא חוקי האונס. החברה הפטריאכלית מבוססת על הסכם- אישה נותנת את עצמה להיאנס על ידי גבר אחד (נישואין) ולא על ידי כל יתר הגברים בחברה. נעמי וולף בספרה "מיתוס היופי" טוענת שאידאל הרזון הנשי הוא פרי של תפיסות פטריאכליות שמבקשות להפוך את הנשים לרזות ואף לרצוח אותן. הספר נפתח בנתון שהוכח כלא נכון מאוחר יותר לפיו 150,000 נשים מתות מאנרוקסיה בארה"ב מדי שנה. מ-1970 ואילך צומח סוג חדש של טיעון בשם ההבדל- דמוניזציה קיצונית של גברים.
ב1986 נפל דבר בדמות פסק הדין במשפט סירס. הוועדה לשיוויון בתעסוקה שהקים קנדי תבעה את רשת החנויות סירס בטענה שיש בכולבו אפלייה כנגד נשים, בגלל שכלל שעולים בסולם העבודהכך יש פחות ופחות ייצוג לנשים. בית המשפט קבע שייצוג לא שווה איננו הוכחה לאפליה, מכיוון שצריך כוונה. בית המשפט הסתמך על קרול גיליגן, שייצגה את הדור הקודם של הטיעונים- לנשים ישסולם ערכים אחר,פחות אינדיבידואליסטיות, יותר אימהות, מעדיפות את הילדים על פני הקרירה ולכן הן לא מתקדמות. המשפט היווה את זירת הקרב בין הטיעונים בשם ההבדלוהטיעונים בשם המשותף כאשר ההגנה והתביעה הביאו שתיהן הוגות פמיניסטיות בולטות כדי להצדיק כל צד. כתוצאה מכך הפסיקו להשתמש בטיעונים בשם ההבדל כי "נשים טובות", מה שהיה קטליזטורחשוב בעליית פרדיגמת מלחמת המינים. היות והטיעונים של אליס קסלר האריס עצמה שימשו כנגדה, היא רצתה להבין מה עושים. בתשובה היא אימצה את העמדה הפוסטמודרנית שלא שואלת מה הן נשים, אלא מי קובע ולשם איזה צורך- תיאוריית נקודת המבט. ג'ואן סקוט היא פוסט מודרנית במלואמובן המילה, והיא שואלת מהו מגדר? זה גוף הידע שעוסק בנשיות וגבריות ולכן יש לחקור את המגדר באופן שבו פוקו חקר את הפסיכיאטריה. הידע הזה מיוצר על ידי גברים בחברה פטריאכלית לטובת שליטה בנשים. ההיסטוריון מייצר ידע לגבי העבר, שהוא חלק מהשיח לגבי ההווה. שיח בלבד על העבר משכפל את יחסי הכוחות, ועל כן יש גם לפרק את המושגים שמרכיבים את העבר ולבדוק איך הם נוצרו. יש לשאולמה עושים כשטענות בשם ההבדל והידמיון מתנגשות זו בזו? איזה סוג שיח מייצר מצבבו שתי הטענות מתנגשות? במטרה להבקיע שיח שבו הטענות לא יתנגשו. האריס מציעה לדבר על הבדלים בגלל שאין תכונות שמשותפות לכל הנשים. ג'ודית באטלר לקחה את הנושאצעד קדימה- יש לפרקגם את כל תת הקטגוריות של נשים שכן גם התוויות- צעירה, עובדת,לסבית, שחורה מניחות קטגוריות קבועות. התפקיד שלנו הוא לפרק את הקטגוריות לגמרי כך שאי אפשר לשים אף אחת באף קטגוריה. אין בסיס לסולידריות כלל נשית כי זה מדכא את כל הנשים. סולידריות היא דיכוי, האידאלי הוא זהות נזילה בה אף אחד אף פעם לא יכול להגיד לך מי אתה. דעה זו נתפס כרדיקליות למרות שמדובר בפועל במיינסטרים האמריקני- מימוש ה-self-made man של השוק הרדיקלי החופשי זה אינו אלא אימוץ של הקפיטליזם ואימוץ של השוק החופשי על עולם הנשים.
