ליטורגיה: סקרמנטים והמיסה

 

ליטורגיה= עבודה

"כלל התפילה הוא כלל האמונה" : “Lex orandi, Lex credenda”. לעומת דתות אחרות, האמונה בנצרות היא הקובעת (בהשוואה למערכות הלכתיות). הסקרמנט – שבועה, ברית, דבר המקשר בין המאמין לבין האלוהים ובין האינדיבידואל ליתר הקהילה.

הגדרות סקרמנט: מפי שני התאולוגים הלטיניים הבכירים בתולדות הנצרות

אוגוסטינוס (Augustine of Hippo) [354-430]:
"צורה נראית של חסד בלתי-נראה"

תומאס מאקווינו (Thomas Aquinas) [1225-1274]:
"סימן לדבר קדוש שביכולתו לקדש בני אדם"–הסקרמנט כסימן לקדושה. הכוח נמצא בתוך אותו הסימן על מנת לקדש את המאמין.

שבעת הסקרמנטים:

  1. טבילה (baptism)
  2. אישוש (confirmation) / משיחה (chrismation)-סקרמנט המשלים את הטבילה
  3. אֶוּכריסטיה (eucharist)-השתתפות בסעודת האדון עם הלחם והיין
  4. סמיכת ידיים (ordination)-הסמכת אנשי כהונה
  5. נישואין (matrimony)
  6. וידוי (penance)
  7. משיחה אחרונה (extreme unction)

רק בימי הביניים הוסכם על שבעה סקרמנטים, עד אז נכללו כ-40 סקרמנטים שונים (כמו אמירת הקרדו וכו'). סקרמנטים אלה קיימים גם אצל האורתודוכסים. הזרמים הפרוטסטנטים מקבלים רק שני סקרמנטים של טבילה ואוכריסטיה (סעודת האדון).

במהלך השנים נעשה ניסיון לצייר את הסקרמנטים. התמונה המפורסמת ביותר היא תמונתו של רוג'יאר ואן דר ויידן (1450):

 

הטבילה

טבילה אצל ישוע ותלמידיו

הטבילה מתוארת בברית החדשה בה יוחנן המטביל מטביל את ישוע. יוחנן מצביע על ישוע כאדם הגדול ממנו ובא להביא ישועה. בטבילה נוכחת רוח הקודש בצורה של יונה:

יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל הוֹפִיעַ בַּמִּדְבָּר כְּשֶׁהוּא מַכְרִיז עַל טְבִילָה שֶׁל תְּשׁוּבָה לְשֵׁם סְלִיחַת חֲטָאִים. יָצְאוּ אֵלָיו כָּל אֶרֶץ יְהוּדָה וְכָל אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם וְהוּא הִטְבִּיל אוֹתָם בִּנְהַר הַיַּרְדֵּן בִּהְיוֹתָם מִתְוַדִּים עַל חֲטָאֵיהֶם. יוֹחָנָן הָיָה לָבוּשׁ שְׂעַר גְּמַלִּים וְחָגוּר חֲגוֹרַת עוֹר בְּמָתְנָיו, וּמַאֲכָלוֹ חֲגָבִים וּדְבַשׁ הַיַּעַר. הִכְרִיז יוֹחָנָן וְאָמַר: "הִנֵּה חָזָק מִמֶּנִּי בָּא אַחֲרַי, אֲשֶׁר אֵינֶנִּי רָאוּי לְהִתְכּוֹפֵף וּלְהַתִּיר אֶת שְׂרוֹךְ נְעָלָיו. אֲנִי הִטְבַּלְתִּי אֶתְכֶם בְּמַיִם, אַךְ הוּא יַטְבִּיל אֶתְכֶם בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ." בַּיָּמִים הָהֵם בָּא יֵשׁוּעַ מִנָּצְרַת אֲשֶׁר בַּגָּלִיל וְיוֹחָנָן הִטְבִּילוֹ בַּיַּרְדֵּן. בָּרֶגַע שֶׁעָלָה מִן הַמַּיִם רָאָה אֶת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחִים וְאֶת הָרוּחַ יוֹרֶדֶת עָלָיו בִּדְמוּת יוֹנָה. 11 יָצָא קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם: "אַתָּה בְּנִי אֲהוּבִי, בְּךָ חָפַצְתִּי."                    (מרקוס א, 11-4)

  • הטבילה מופיעה כציווי בברית החדשה על ידי ישוע:

הַמַּאֲמִין וְנִטְבָּל הוּא יִוָּשֵׁעַ וַאֲשֶׁר לֹא־יַאֲמִין יֶאְשָׁם.         (מרקוס טז, 16)

עַל כֵּן לְכוּ וַעֲשׂוּ אֶת כָּל הַגּוֹיִים לְתַלְמִידִים, הַטְבִּילוּ אוֹתָם לְשֵׁם הָאָב וְהַבֵּן וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ.                                                        (מתי כח, 19)

  • גם פטרוס מצווה על מצוות הטבילה:

אָמַר לָהֶם כֵּיפָא: "שׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה וְהִטָּבְלוּ אִישׁ אִישׁ מִכֶּם בְּשֵׁם יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ לִסְלִיחַת חֲטָאֵיכֶם, וּתְקַבְּלוּ אֶת מַתְּנַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ." (מעשי השליחים ב, 38)

טבילה לפי פאולוס

כֻּלְכֶם בָּנִים־לֵאלֹהִים עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ; כִּי כֻּלְּכֶם אֲשֶׁר נִטְבַּלְתֶּם לַמָּשִׁיחַ לְבַשְׁתֶּם אֶת הַמָּשִׁיחַ; אֵין יְהוּדִי אַף לֹא גּוֹי, אֵין עֶבֶד אַף לֹא בֶּן חוֹרִין, לֹא זָכָר אַף לֹא נְקֵבָה, מִשּׁוּם שֶׁכֻּלְּכֶם אֶחָד בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ. וְאִם אַתֶּם שַׁיָּכִים לַמָּשִׁיחַ, אֲזַי זֶרַע אַבְרָהָם אַתֶּם וְיוֹרְשִׁים עַל־פִּי הַהַבְטָחָה.                                    (אל הגלטים ג, 29-26)

אִם כֵּן, מַה נֹּאמַר? הֲנַמְשִׁיךְ בַּחֵטְא כְּדֵי שֶׁיִּרְבֶּה הַחֶסֶד? חַס וְחָלִילָה! אָנוּ שֶׁמַּתְנוּ לְגַבֵּי הַחֵטְא, אֵיךְ נַמְשִׁיךְ וְנִחְיֶה בּוֹ? הַאֵינְכֶם יוֹדְעִים כִּי כֻּלָּנוּ אֲשֶׁר נִטְבַּלְנוּ לַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, לְמוֹתוֹ נִטְבַּלְנוּ? נִקְבַּרְנוּ אִתּוֹ בַּטְּבִילָה לַמָּוֶת כְּדֵי שֶׁנִּתְהַלֵּךְ גַּם אֲנַחְנוּ בְּחַיִּים חֲדָשִׁים, כְּשֵׁם שֶׁהַמָּשִׁיחַ הוּקַם מִן הַמֵּתִים עַל־יְדֵי כְּבוֹדוֹ שֶׁל הָאָב. (אל הרומיים ו, 5-1)

בתחילה הטבילה מתבצעת בערום וכאשר האדם יוצא מהמים הוא יוצא כלובש את דמותו של המשיח. על ידי הטבילה כולם נעשים בני האמונה של ישוע.

טבילה (baptism) = הארה (photisma). כלומר, אדם היוצא מהטבילה יוצא מואר.

מושגים מרכזיים הקשורים לטבילה:

אגן טבילה(baptisterion; baptistery)

הכחשת השטן(renunciation of the Devil)- האדם מפנה עורף למי שהיה אדונו עד לאותו רגע. על ידי כניסה לטבילה, המאמין החדש מצהיר כי אינו שייך לשטן אלא שייך לאדון חדש, לישוע.

טבילה משולשת בשם האב, הבן ורוח הקודש-טבילה של לפחות מסוף המאה ה-2. הטבילה נעשית בשם האב הבן ורוח הקודש (כפי שנאמר בסיום האוונגליון של מתי). הטבילה עצמה היא משולשת-האדם נכנס למים שלוש פעמים.

משיחה בשמן (chrismation)–אדם היוצא מאגן הטבילה נמשך בשמן.

היפוליטוס (Hippolytus) מרומא [235-170]
המסורת האפוסטולית

At the time when the cock crows, first let prayer be made over the water. Let the water be flowing in the font or poured over it. Let it be thus unless there is some necessity; if the necessity is permanent and urgent, use what water you can find. They shall take off their clothes.

Baptize the little ones first. All those who can speak for themselves shall do so. As for those who cannot speak for themselves, their parents or someone from their family shall speak for them.

Then baptize the men, and lastly the women, who shall have loosened all their hair, and laid down the gold and silver ornaments which they have on them. Let no-one take any alien object down into the water.

היפוליתוס היה בישופ של רומא במאה ה-3. מיוחסת אליו המסורת האפוסטולית. זהו תיעוד קדום לפולחן הנוצרי, המכיל הוראות מדויקות למדי לגבי כיצד מתנהל הפולחן הנוצרי. זוהי עדות יקרה לחייה כנסייה בסביבות שנת 200 +-. בהתייחס לטבילה, נראה כי מדובר על תקופה של רדיפה ועל הצורך להיטבל בסתר ובערום. גם צעירים וגם מבוגרים נטבלו. לא הייתה ציפייה כי תינוקות ייטבלו, אלא יש להיטבל כאשר יש הזדמנות לכך. יש ציווי להוריד בגדים, להפשיט תכשיטים, בשיער פזור ללא כל חפץ אחר.

הכחשת השטן- יש פה אלמנט של הכחשת השטן והצהרה על כך:

And when the priest takes each one of those who are to receive baptism, he shall bid him renounce, saying:

I renounce you, Satan, and all your service and all your works.

And when each one has renounced all this, he shall anoint him with the oil of exorcism, saying to him: “Let every spirit depart far from you.”

לבסוף יש מצווה להימשח בשמן "הגירוש". כלומר, יש גרוש של השדים והכחשת השטן. המשיחה בשמן תעשה על ידי הבישופ. בסוף הטבילה יש להימשח שוב בשמן ההודיה.

בהמשך יש ציווי לטבילה המשולשת: על אדם להיטבל שלוש פעמים ולתת שלו הצהרות. ניתן לראות את הקרדו משולב בציוויים.

שתפו פוסט זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

ליצירת קשר מוזמנים להשאיר פרטים

חסד הצדקה וגאולה

רעיון זה מתחיל במאה החמישית וממשיך להיות נוכח. רק בשנות ה-70 של המאה ה-12, הרעיון הופך לחלק מהדוגמה הרשמית של

כדאי לדעת

דירות למכירה בעיר ימים

בחירת דירה למגורים עבורנו ועבור המשפחה שלנו אינה דבר של מה בכך. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו טעויות או בחירות

ועידת אורנג'

על פי האגרת, יש קבוצת אנשים "מקדם", שעוד לפני שנולדו, אלוהים בחר בהם כדי להעניק להם חסד. אין אנו יודעים

האיגרת אל הרומיים

הפסוק הראשון מדבר על אדם (מסיפור אדם וחווה) ועל החטא שלו שבעקבותיו הגיע המוות, וכן החטא עובר לכל צאצאיו ולכן

הסימבוליזם במובנו הטכני

גרהארט האופטמן (1862-1946) כתב את "האורגים" שנחשב למחזה המייצג האופן הטוב היותר את התיאטרון הריאליסטי. המחזה היה פוליטי בכללותו ועסק

חסד, הצדקה וגאולה

במאה ה-13, מתרחשת האינקוויזיציה. הדומיניקנים, בשל יכולותיהם, לוקחים חלק מאוד פעיל כחוקרים וכשופטים באינקוויזיציה. היא אינה פועלת כנגד כופרים (יהודים),