יוג'ין א'וניל

יוג'ין א'וניל גדול המחזאים במאה ה20. אך חולקים עליו. יש המעריצים אותו ויש המבקרים. קשיים: נוטה לדחוס את כל שלבי התפתחות הדרמה, פער בין מחזות מוקדמים למאוחרים שלו, מחליף סגנונות כל הזמן, מחזות ארוכים ויומרניים, "תופס מעצמו".

2 שלבים במחזותיו: א) נטיה נסיונית אקספרסיוניסטית. ב) רובד סמבוליסטי וריאליזם פסיכולוגי. השיא שלו כממשיך צ'כוב, איבסן וגורקי, במחזותיו האחרונים "איש הקרח בא" ו"מסע ארוך אל תוך הלילה". "איש הקרח בא" דומה ל"בשפל" של גורקי. הוא קיבל השראה לדמויות שלו ממסבאה בה התגורר. מטרתו העיקרית של א'וניל אינה לשקף מעמד חברתי או אתני של דמויות, אלא להשתמש במצבם הנחות של השיכורים ובאוירה האופפת אותם כקטליזטור דרמטי לאידאה הפילוסופית קיומית של המחזה. הבר הוא מיקרוקוסמוס.

א'וניל- במה חשופה. מעבר מ"ריאליזם סלקטיבי" ל"ריאליזם חשוף". שיטה תיאטרונית חדשה החושפת את הנפש האנושית ומערטלת את מהותה מקליפות המציאות החיצונית – ובכך מעבירה בצורה אינטימית את תחושת הקיום האנושית מן הבמה החשופה אל הצופים שהם חלק מאותה זירה.

הישגו הגדול ב"ריאליזם החשוף" המחזה "מסע ארוך אל תוך הלילה", מחזה אוטוביוגרפי, לא היה מוכן להעלותו בימי חייו. דחס בו את ההיסטוריה הפסיכולוגית של בני משפחתו לתבנית דרמטית קלסית המבוססת על 3 אחדויות (יום 1). אוטוביוגרפיה אישית הופכת לדרמה ריאליסטית בעלת השלכות אוניברסאליות. כמו איבסן, בעיקר ב"רוחות". השימוש התיאטרוני באימז'ים לשם שיקוף תהליכים נפשיים כמו שימוש בזכרונות נעורים רומנטים לשם חשיפה אירונית של התדרדרות נפשית של גיבורות המחזה מעביר קו דמיוני מעניין בין א'וניל לטנסי ויליאמס. המחזה נקרא ע"י המבקרים "הסאגה של המקוללים". בניגוד לחשיפה המלודרמטית של סודות סנסציונים במחה של איבסן מעוצבת במחזה של א'וניל חשיפה של "סודות" נפשיים, שדווקא בשל אפרוריותם הפרטנית הריהם הופכים לבעלי משמעות אוניברסאלית – בצורה הדומה לסודות הקטנים של גיבורי צ'כוב. ע"י שילוב בין עקרונות עלילת החשיפה הריאליסטית של איבסן לבין עיצוב מערכת הדמויות המוחצנת במחזות סטרינברג מצליח א'וניל לעצב מחדש מהות תיאטרונית מודרניסטית וחדשנית, אשר חושפת את שורשי הקיום האנושי בצורה תיאטרונית נקייה וישיר, ללא הצטעצעות מיותרת בשלל האפשרויות הבימתיות והדרמטיות שאפיינה את השלב הנסיוני והראשון במחזאותו.

במחזותיו הריאליסטים של א'וניל הגיע הריאליזם התיאטרוני לאחד משיאיו המוצלחים ביותר. בין 2 מלחמה"ע הפכה הדרמה הריאליסטית תיאטרונית יותר ונסיונית יותר כדי לעמוד מול קריאת התיגר שהציב מולה תיאטרון האוונגרד- ששלט במרכז הזירה הדרמתית של התקופה. החל ממחזאותיו של שאו\ המשך ברייס ואודסט, ועד א'וניל לחמה הדרמה הריאליסטית מלחמת הישרדות כנגד הזרמים האנטי-ריאליסטים שאיימו על עליונותה מראשית המאה ה20. (מה טיבם, משמעותם וחשיבותם של זרמים ניסויים ומהפכניים אלו נבדוק בפרקים הבאים).

 

ב) אקספרסיוניזם תיאטרוני:

א. בניגוד לריאליזם, ששאף לחקות את המציאות, ניסו הזרמים האוונגרדים באמנות לעצב אותה מחדש. האקספרסיוניזם עמד בראש היציאה כנגד הריאליזם. האקספרסיוניסטים התנגדו גם להתנתקות מהמציאות כמו סימבוליזם רומנטי או נאוקלסיציזם של העבר.  האקספרסיוניזם הופיע בסוף מלחמה"ע ה1 וזמן מה לאחריה לא רק כמרד אסטתי ואמנותי אלא גם כמרד מוסרי, חברתי ופוליטי.

יסוד אמנותי מרכזי (החל מסטרינברג) ליצור מידה רבה יותר של הפשטה בגילום המציאות בתיאטרון. "האקספרסיוניסט מאמין במציאות שהוא עצמו יוצר, כנגד כל מציאות אחרת" תפיסה זו נובעת מראיית העולם כ,הקרנה של האני".

היסודות האקספרסיוניסטים המובהקים משתקפים בקיצוניות ובהגזמה של עיצוב הנושא, השפה ותחבולות הבימה המקורית. ה"הקרנה של האני" גורמת לשבירת כל חוקי העיצוב הריאליסטי, כאשר במקומם נוצרים חוקים חדשים של גרוטסקה ועיוות המשקפים את נפשו המיוסרת של ה"אני".

מסלול 1- תבנית דמוית חלום, כפי שהגדיר סטרינדברג בהקדמה ל"מחזה חלום" (שקראנו).

עוד מסלול- במקביל לאירועים ההיסטורים  (מלחמה ומהפכה פוליטית חברתית ותרבותית) עיצוב דמויות אוטומטי וגרוטסקי ותיאורי חברה סטיריים מוגזמים.

שלב מוקדם- (לפני המלחמה) בניגוד לסימבוליזם וניאורומטיים, נטיה להתמודד עם גילויים מכוערים ומדכאים של הציוויליזציה המודרנית.

תחושת האנרכיה, היאוש והאובדון הייתה קיימת בתודעתם של המחזאים הצעירים (שרבים מהם נהרגו במלחמה) לפני 1914, הקדימו ברגישותם הנפשית והרוחנית את הקטל ההמוני. אבל התנועה האקספרסיוניסטית לא החזיקה אחרי 1925. העולם שצמח באירופה אחרי המלחמה הפך את מחזאותם האונגרדית החדשנית למיושנת בטרם זמנה. המעט שנשאר חוסל עם עליית הנצאים לשלטון.

שתפו פוסט זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

ליצירת קשר מוזמנים להשאיר פרטים

מסע הנפש לדמשק

הכותרת התנכית למחזה מתכוונת למסע הנפש לדמשק ולהמרה\שינוי הנצרות, אבל למעשה המחזה הוא אוטוביוגרפיה של שלב ה"inferno" שליוו אותו בגירושיו

מחזה הראשון של ברכט

השינוי הורגש במחזה הראשון של ברכט 'Baal' (1918),. למרות זאת, נשאר ברמה פואטי, בכוונה תחילה שלל את רעיון שיר הנעורים

אקספרסיוניזם בתיאטרון הגרמני

אידיאולוגית, אקספרסיוניזם בתיאטרון הגרמני, היה תחילה, דרמה של מחאה, מגיב כנגד המלחמה שעוד לא החלה של הרשויות, המשפחה, של הקהילה,

אקספרסיוניזם בתיאטרון

וגנר גם חקר את האופרות שלו, והפרטיטורות(רשימת התווים) שלו כללו אותות משחק שהוא רצה. ב1876 הוא בנה בית בובות כפי

מחזאי אבסורד

ג'ורג' דיוויין: הטקסט של בקט הוא כמו מנגינה, בעלת קצב ומשקל.. בתיאטרון "שילר" בברלין השתמש בקט בקונספט של גוגו ודידי

Styan- Modern Drama vol. 2 – Chapter 16

  THEATRE OF THE ABSURD: BECKETT AND PINTER.   בתום מאחה"ע 2, פריז הפכה מרכז אמנויות במה במערב. תיאטרון צרפתי