התורכים

 

  • עדיין לא באים מתורכיה (שטרם "נולדה"), אלא מהערבות של מרכז אסיה (איזור מונגוליה רבתי)
  • מקיימים אורח חיים נוודי-פסטוראלי (Pastoral nomadism)
  • בשלב הזה בעיקר עובדי אלילים (שאמאניסטים), עם השפעות מסוימות של יהדות ונסטוריאנים.
  • פרשים וקשתים מעולים; ידועים גם בחוסנם הגופני וכוח הסיבולת

 

  • אל-אצטחרי (המאה העשירית) כתב:

"התורכים הרכיבו את צבאות הח'ליף בגלל עליונותם מעל גזעים אחרים במיומנות צבאית, גבורה, אומץ לב ותעוזה."

al-Istakhri wrote: “And the Turks constituted [the Caliph’s] armies because of their superiority over the other races in prowess, valour, courage and intrepidity.”

 

סיבות להתהוותה של השיטה

  • הצורך בכוח אדם צבאי נאמן
  • בעיות עם יחידות קיימות (ערבים ופרסים/אבנאא')
  • תפקיד אנשי המזרח בצבא (איראנים לסוגיהם)
  • המגע עם הערבה והתורכים (באמצעות טרנס-אוקסניה/ מא וראא אלנהר)
  • הכרות עם התורכים ואופיים הצבאי המובהק
  • מואלי רבים (יש להבדיל בין "מואלי מקומיים" לבין "מואלי חיצוניים" – יחסי Patron-Client) – עצם זה הווה מעין שלב ביניים שהזמין את הממלוכים (ראו המשך, על המואלי הלוחמים)
  • האם יש תקדים מרכז-אסייתי?
  • חשיבות היותם עבדים (השוו את גישתו של קנדי)

 

על המואלי הלוחמים (ניתן להסיק כי במקרה זה מדובר בממאליכ)

  • דוגמה למואלי הלוחמים: אלטברי (נפטר 923) תיאר התנהגות קבוצה של מואלי במהלך מלחמת האחים בין אלאמין ובין אלמאמון.  מושלו של אלאמין באהואז שבדרום-מזרח איראן, מחמד בן יזיד אלמהלבי, מצא את עצמו במצב קשה במהלך קרב, וצווה על המואלי שלו להימלט.  הם סירבו והשיבו:
    • "בשם אלוהים! לו היינו בורחים היינו עושים לך עוול גדול. שחררת אותנו מהעבדות, והעלית אותנו ממקום מושפל והבאת אותנו מעוני לעושר.  לאחר כל זה, כיצד נעזוב אותך ונפקירך במצב כזה?  לא ולא!  במקום זה, נתקדם לפניך ונמות מתחת לסוסך.  יקלל אלוהים את העולם הזה והחיים בכלל אחרי מותך!"
  • אז חתכו המואלי את גידי הרגליים של סוסיהם, ונלחמו יחדיו עם אדונם עד שכולם נהרגו.

אנו רואים כאן את מידת הלוחמנות והנאמנות המוחלטת של המואלי לפטרונם. יש כאן נאמנות הדדית, הפטרון נותן ומקבל. 

שקיעתה של המדינה העבאסית

סביב השנה 500 החלו להופיע התורכים באזור מערב אסיה, ואלה הובאו כחיילים – ממלוכים – והיו לעבדים צבאיים. במאה ה-11 ניתן לראות את כניסתם של תורכים אלה לשבטים, ובמאה ה-13 קרובי התורכים – המונגולים היוו תפקיד חשוב.

חדית' תורכים: أتركوا الترك ما تركوكم!  תעזבו את התורכים כל עוד הם עוזבים אתכם!

משקף מציאות שניתן לראות אותה מהמאה ה-8, כאשר האומיים היו צריכים להתמודד עם התורכים באיזור מא וראא' אלנהר. זה מתייחס אולי גם למאבק באזור הקווקז. כמו כן ייתכן וחדית' זה מתייחס לבואם של הממלוכים. התורכים היו לוחמים טובים, בעלי ניידות והוו סכנה מסוימת, וחדית' זה נותן ביטוי למפגש עם התורכים הזרים ולחשש מהם.

העבאסים היו בשיא כוחם וחלשו מהאוקיינוס במערב עד פאתי הודו, מרכז אסיה והקווקז. בירוקרטית למדי, הכספים זורמים לאוצר המרכזי של המדינה. עם זאת, השליטים הרגישו כי הם זקוקים למשענת עליה הם יכולים להסתמך – הרי אלה החיילים הממלוכים שהיו לוחמים טובים, נאמנים, מגובשים, מתאסלמים, אינם מעורבים במשחקים הפוליטיים המקומיים ולא הייתה להם נאמנות למשפחה הביולוגית שלהם.

הנשק האולטימטיבי: הקשת המורכבת – היוותה יתרון נשיאה וניידות מהקשת הארוכה (שמוכרת באנגליה), משום שהייתה קצרה וקלת נשיאה.

חסרונות של השיטה הממלוכית

  • צורך בהספקה רצופה של ממלוכים צעירים, וזה תלוי בשיתוף פעולה עם חלק מהשבטים התורכיים
  • היה צורך להביא את הממלוכים ממרחק גדול
  • גם הקנייה וגם החינוך של הממלוכים היה יקר מאוד
  • תקופת האימון הייתה ארוכה (עניין של שנים)
  • נטייתם של הממלוכים המבוגרים לנסות להחדיר את בניהם לתוך היחידות הממלוכיות
  • הנאמנות של הממלוכים כלפי פטרונם לא בהכרח עוברת ליורשו. היורש, גם בנו של שליט הקודם, ינסה לקדם את ממלוכיו או כוחות צבאיים אחרים.

עוד הערות על העבדות הצבאית

  • המונח "ממלוכ" (ממאליכ) הוא קצת אנכרוניסטי. בתקופה ההיא "עֻ'לאם" (רבים: ע'למאן) נפוץ יותר.
  • רוב העבדים הצבאיים היו תורכים, לרוב ההתייחסות היא לממלוכים, אולם נציגים מקבוצות אתניות אחרות גם נמצאו בקרבם.
  • הממלוכים נלחמו בעיקר כקשתים רכובים (mounted archers)
  • למרות הפיכתם של הממלוכים לגורם המרכזי ברוב הצבאות בארצות האסלאם במאות השנים הבאות, עוד כוחות היו (כורדים, בדווים, דילמים וכו') ולפעמים אלה היו עוד יותר חשובים מהממלוכים.
  • העלות הגבוהה של השיטה גרמה לצבאות קטנים

 

שתפו פוסט זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

ליצירת קשר מוזמנים להשאיר פרטים