האיגרת אל הרומיים

  • הפסוק הראשון מדבר על אדם (מסיפור אדם וחווה) ועל החטא שלו שבעקבותיו הגיע המוות, וכן החטא עובר לכל צאצאיו ולכן מוות הוא גזר דינם גם כן. בהמשך ישנה הקבלה בין ישוע לאדם. מול החטא עומדת מתנת החסד של אלוהים (gratia) לישוע. החסד עומד מול החסד. החסד ניתן לישוע ללא תמורה.

במאה הרביעית מתפתח וויכוח נוקב בין שני תאולוגים נוצרים המגיעים מרקע דומה-מהפרובינציות הרחוקות של האימפריה הרומית (באים משולי האימפריה): אוגוסטיניוס (מצפון אפריקה) ופלגיוס (בריטי). שניהם כותבים פרשנות של האיגרת של פאולוס אל הרומים ומפתחים את תורת ההצדקה.

פלגיוס, טוען כי האדם נולד ונברא בצלמו של האל, ועם בריאתו הוא קיבל מתנה מהאל ומתנה זו היא השכל הישר וחופש הרצון. באמצעות מתנות אלה, האדם יכול לבחור לחיות חיים צודקים, חיים נכונים, חיים שיובילו אותו בסופו של דבר אל הגאולה. פלגיוס טוען כי החטא לא הרס את הטבע האנושי, האדם לא איבד את צלמו של האל. בשל ריבוי בני האדם לא תמיד הלכו בדרך הישר, וישוע הוא התמרור המסמן לנו כיצד יש לחיות נכון. אם נחכה את דרכו באמצעות השכל הישר וחופש הרצון, נגיע לגאולה. מעבר לכך, החטא הקדמון אינו עובר לכל בני האדם בהכרח. בני האדם אינם חוטאים מטבעם מרגע שהחטא הקדמון נחטא. פלגיוס מתאר אנשים חופשיים, עצמאיים והגיוניים. הם בעלי האפשרות כיצד לנהל את חייהם. יש להם מודל שהם יכולים לחיות על פיהם אולם מטבעם הם אנשים מאוד "רומיים".  על פי עמדתו, אין צורך בדת הממוסדת, כל אדם יכול תמיד לבחור בדרך הישר. על הכנסייה להזכיר להמונים מי היה ישוע ומהי אכן הדרך הנכונה.

מול פלגיוס ניצב אוגוסטינוס (מהיפו). יש לו חלק משמעותי בעיצוב הנצרות הקתולית והפרוטסטנטית. נולד בצפון אפריקה בשנת 354, לאב פגאני אזרח רומי מהמעמד הנמוך, ולאם ממוצא ברברי (מוניקה), והיא הייתה נוצרייה אדוקה. אוגוסטינוס נשלח על ידי הוריו ללימודי רטוריקה (תורת הנאום). בתקופה זו עדיין לא טובלים תינוקות. הטבילה נעשית רק כאשר אדם מגיע לבגרות. הוא ממשיך בקריירת לימודים. ככל שהוא מתבגר הוא בחיפוש רוחני הולך וגובר. בשלב כלשהו הוא מצטרף ל-מניכאים. זוהי קבוצה נוצרית המאמינים בדו אלוהות (אל טוב ואל רע). במשך תשע שנים הוא  מניכאי ומושפע מתפיסותיהם. בשלב כלשהו הוא מקבל משרת מורה לרטוריקה במילאנו. כאשר הוא מגיע למילאנו הוא מכיר את אמברוזיוס ומושפע ממנו רבות. אמו מצטרפת אליו. באחד הימים הוא חווה הארה כאשר קול של ילד אומר לו "קח וקרא". הוא פותח באקראי את כתבי הקודש והולך להיטבל אצל אמברוזיוס לנצרות. בהמשך חוזר לצפון אפריקה, מקים מנזר, הופך לבישופ של העיר היפו ומתחיל לכתוב  אודות סוגיות הנצרות. בשנת 430 הוא הולך לעולמו. הוא כותב אוטוביוגרפיה הנקראת "ווידויים".

מול עמדת פלגיוס, אוגוסטינו מפתח את עמדתו שלו. הוא טוען כי מרגע שבני האדם אכלו מפרי עץ הדעת, הם איבדו את צלמו של האל. הם איבדו את היכולת לבחור בטוב והם מצויים במצב של חטא מהותי וקיומי מרגע לידתם ועד רגע מותם. לבני האדם, אין שום אפשרות לעשות דבר שיוציא אותם מהמצב הזה. זוהי מהות החטא העובר מדור לדור. חופש הרצון לא אבד לנו עם החטא, קיבלנו אותו בבריאה והוא עדיין לרשותנו. איבדנו את היכולת לבחור בטוב. בלי חופש רצון, האדם לא יכול להיות אשם (זה לא בגללו..) ולא ניתן להעניש אותו.

דימויי ההרואין: אדם וחווה נמצאים בגן העדן והנחש מציע לה מנת הרואין. הנחש אומר לה כי חייה ייראו אחרת אחרי שתנסה. היא משתכנעת ומזריקה לה ולבעלה הרואין. מרגע זה, הם התמכרו להרואין. הם לא איבדו את חופש הרצון אולם הם מכורים ולכן כל הזמן יחפשו הרואין. כל ילדיהם נולדו נרקומנים למרות שבאופן אישי לא בחרו להזריק הרואין לווריד.

כעת, האנושות כולה מורכבת מנרקומנים-אוגוסטינוס קורא לאנושות "המון מקולל-massa domnata". הוא אינו יכול לעשות דבר כדי להושיע עצמו. בני האדם נמצאים במצב זה מאחר והם הביאו את זה על עצמם (מהיותם צאצאי אדם וחווה, גם אם לא מבחירה). מי שיקבל כפרה על החסד הוא מי שאלוהים יבחר בהם. החסד האלוהי הוא הקריאה האלוהית. מהי הקריאה האלוהית:

מתוך האיגרת אל הרומיים:           

גזרה קדומה (predestinatio)

            אל הרומים, ח 28 אָנוּ יוֹדְעִים כִּי אֱלֹהִים גּוֹרֵם לְכָךְ שֶׁכָּל הַדְּבָרִים חוֹבְרִים יַחַד לְטוֹבַת אוֹהֲבָיו, הַקְּרוּאִים עַל-פִּי תָּכְנִיתוֹ; 29 שֶׁכֵּן אֶת אֵלֶּה שֶׁהִכִּיר מִקֶּדֶם, אוֹתָם גַּם יָעַד לְהִדָּמּוֹת לְצֶלֶם בְּנוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַבְּכוֹר בֵּין אַחִים רַבִּים. 30 וְאֶת אֵלֶּה שֶׁיָּעַד, לָהֶם גַּם קָרָא; וְאֶת הַקְּרוּאִים גַּם הִצְדִּיק; וְאֶת הַמֻּצְדָּקִים אַף פֵּאֵר בִּכְבוֹדוֹ.

אל הרומים, ט רִבְקָה בִּהְיוֹתָהּ הָרָה לְאִישׁ אֶחָד, לְיִצְחָק אָבִינוּ, 11 בְּטֶרֶם נוֹלְדוּ בָּנֶיהָ וּבְטֶרֶם עָשׂוּ טוֹב אוֹ רַע נֶאֱמַר לָהּ "וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר", 12 כְּדֵי שֶׁתִּכּוֹן תָּכְנִית אֱלֹהִים הַמֻּשְׁתֶּתֶת עַל בְּחִירָה, לֹא מִתּוֹךְ מַעֲשִׂים אֶלָּא לְפִי קְרִיאָתוֹ שֶׁל הַקּוֹרֵא — 13 כַּכָּתוּב: "וָאֹהַב אֶת-יַעֲקֹב, וְאֶת-עֵשָׂו שָׂנֵאתִי." 14 אִם כֵּן מַה נֹּאמַר? הֲיֵשׁ אִי-צֶדֶק אֵצֶל אֱלֹהִים? חַס וְחָלִילָה! 15 הֲרֵי לְמֹשֶׁה הוּא אוֹמֵר: "וְחַנֹּתִי אֶת-אֲשֶׁר אָחֹן, וְרִחַמְתִּי אֶת-אֲשֶׁר אֲרַחֵם." 16 לְפִיכָךְ אֵין זֶה בְּיָדָיו שֶׁל הָאָדָם הָרוֹצֶה אוֹ הַמִּתְאַמֵּץ, כִּי אִם בִּידֵי אֱלֹהִים הַמְרַחֵם.

שתפו פוסט זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

ליצירת קשר מוזמנים להשאיר פרטים

מסע הנפש לדמשק

הכותרת התנכית למחזה מתכוונת למסע הנפש לדמשק ולהמרה\שינוי הנצרות, אבל למעשה המחזה הוא אוטוביוגרפיה של שלב ה"inferno" שליוו אותו בגירושיו

מחזה הראשון של ברכט

השינוי הורגש במחזה הראשון של ברכט 'Baal' (1918),. למרות זאת, נשאר ברמה פואטי, בכוונה תחילה שלל את רעיון שיר הנעורים

אקספרסיוניזם בתיאטרון הגרמני

אידיאולוגית, אקספרסיוניזם בתיאטרון הגרמני, היה תחילה, דרמה של מחאה, מגיב כנגד המלחמה שעוד לא החלה של הרשויות, המשפחה, של הקהילה,

אקספרסיוניזם בתיאטרון

וגנר גם חקר את האופרות שלו, והפרטיטורות(רשימת התווים) שלו כללו אותות משחק שהוא רצה. ב1876 הוא בנה בית בובות כפי

מחזאי אבסורד

ג'ורג' דיוויין: הטקסט של בקט הוא כמו מנגינה, בעלת קצב ומשקל.. בתיאטרון "שילר" בברלין השתמש בקט בקונספט של גוגו ודידי

Styan- Modern Drama vol. 2 – Chapter 16

  THEATRE OF THE ABSURD: BECKETT AND PINTER.   בתום מאחה"ע 2, פריז הפכה מרכז אמנויות במה במערב. תיאטרון צרפתי