- פרושים נוספים: אוסף שירים, ספה (נמוכה)
- רבים: דואוין (דווין)
- עַטַאא – קבלת מענק כספי, קצבה הוחלטה על פי הקדימות המוסלמית (סאבקה) והקרבה לנביא (קראבה) . תפקידם של הפקידים, שנשארו בשפותיהם (יוונית, פרסית וכ'ו), היה חשוב מאוד.
- ע'נימה ופַיְא – (בהתאמה: שלל אישי נייד, ושלל קולקטיבי) שלל מלחמה שחולק בין הלוחמים, גם כן על פי ותק.
- לוח השנה ההג'רי – מתחיל מההג'רה, והערבים מחליטים שנקודה זו תהיה מניינם החדש. אין בו שנה מעוברת. (103 שנים הג'ריות = 100 שנים גרגוריאניות).
האוכלוסייה המקומית הנכבשת
- אַהְל אלכִּתַאבּ – (אנשי הספר) יהודים ונוצרים.
- אַהְל אלדִ'מַה – אוכלוסיות שקיבלו חסות וזכויות ומילאו חובות. האוכלוסיות שנכנעו מראש גם כן נפלו תחת קטגוריה זו. לא היה רצון / יכולת להילחם בהם.
- גִ'זְיַה – מס גולגולת, מביע את הכניעה ובמידה מסוימת השפלה.
- חַ'רַאג' – מס שלא מוסלמים צריכים לשלם על היבול החקלאי.
- מַוַאלִי (מולא): מתאסלמים מרצון – בהתחלה כמעט ולא היו הרבה כאלה, ולאחר מכן יהפוך לזרם חלש ולבסוף חזק יותר. הערבים הפגאנים הוכרחו להתאסלם.
הח'ליפות של עת'מאן
- נבחר ע"י מועצת שורא – מועצה שאז כללה 6 נכבדים משבט קריש, שעת'מאן היה אחד מהם. מטרתה הייתה לבחור את ח'ליף לאחר שמחמד ילך לעולמו.
- הושפע על ידי משפחתו – משפחת אומייה (תחילת עלייתה של האליטה הישנה)
- המשך הכיבושים: איראן, ארמניה, קפריסין.
- שלטון ריכוזי / נפוטיזם – מינוי נציבים בני משפחתו.
- עריכת הקוראן – הביא להאחדת הנוסחים ויצירת נוסח אחיד לקוראן (הקודקס העות'מאני).
- 644-656: שש שנים טובות ושש רעות.
- רציחתו על ידי תומך של עלי הציתה את הפתנה הראשונה.
הפתנה הראשונה
* עת'מאן נתפס כפחות משמעי מקודמיו, ניהל מלחמות קודש רבות. דבר שיוחס לזכותו הוא עריכת הקוראן, ועם עריכת נוסח זה, יתר הנוסחים השונים הושמדו. עם זאת, מתחילות להתעורר באשר לשלטונו בעיות, כגון הטענה נגדו שמינה קרובי משפחתו למשרות ממשלתיות (נפוטיזם). כמו כן, היו חילוקי דעות בנוגע לחלוקת הכסף בין המנהיגות לבין הפרובינציות של המדינה. בשנות שלטונו אלה האחדות המוסלמית עורערה. בתקופה שלפני רצחו באו משלחות להתלונן בפניו (כגון מסורת המשלחת המצרית, שבשל הכוונה להתנקש בהם עם חזרתם למצרים, נרצח עת'מאן על ידם כאשר גילו זאת).
* עלי נתפש כאישיות טובה, לוחם אמיץ, מקורב למשפחתו. אך הרושם הוא שבשעת הקושי הוא אינו עומד במבחן, ובעל קשיים לקבל החלטות מהותיות.
- רצח עת'מאן – שנת 656.
- פתנה: "פיתוי", מבחן > מהומה > מלחמת אחים. מלחמה זו תימשך כ-5 שנים, כל תקופתו של עלי עד נצחונו של מעאויה עליו.
- קרב הגמל 656 (עאא'שה, טלחה, זביר) – קרב זה התחולל בקרבת בצרה. טלחה וזביר טענו כי גם הם ראויים לח'ליפות, ניסו לגייס תומכים. עלי מצא תומכים בכופה, והמחנות נפגשים באזור בצרה ונלחמים שם.
- קרב צִפִין 657 (מעאויה) – ראו פירוט בהמשך.
- חַ'וַארִג' (יחיד ח'ארג'/ח'ארג'י) – היוצאים החוצה ממחנו של עלי, והופכים לתת-קבוצה באסלאם. הם טענו כי לא ניתן להכריע בסוגיה ע"י אנשים, אלא רק ע"י האל, וטענו כי יש להמשיך להילחם.
- קרב נַהְרַוַאן 658 – עלי נלחם ומביס את הח'וארג'.
- רצח עלי / עלייתו של מעאויה אבן אבי ספיאן לשלטון -661. מעאויה היה המושל הכל יכול של סוריה במשך 20 שנים, שמונה דווקא ע"י עמר.
קרב צפין – מעאויה, קרוב משפחתו של עת'מאן, דרש ועדת חקירה באשר לרציחתו של האחרון, ועלי מסרב לועדה זו. למעאויה נתונים טובים, משום שבעל ניסיון צבאי, תמיכה רבה במחנו. לעומת זאת, לעלי נתונים פחות טובים, אך הוא עושה את מיטב יכולתו, והוא עוזב את אלמדינה ומגיע לעראק. החל מנקודה זו, אלמדינה ומכה לא מהוות מוקדים פוליטיים חשובים. אחרי הניסיון למו"מ, כוחות יוצאים משני המחנות, ואלה נפגשים בצפין, אזור צפון – מזרח סוריה, דמשק, שם הקרב נערך.
ישנן בעיות וחוסרים במקורות באשר לקרב זה, ומרבית ההיסטוריוגרפיה כוללת נימה אישית ונטייה ברורה של החוקר לטובת צד מסוים, דבר שמשפיע על העדויות.
הכוח של מעאויה הלך וגבר, הוא השתלט על מצרים והגדיר את עצמו כח'ליף וכך עלה לשלטון.
מגמות סוציאו-כלכליות בתקופת הראשדון
- מעט הפרעות לאוכלוסיה הנכבשת
- שגשוג כלכלי כללי
- הרחבת ערים
- מעט התאסלמות
- הפרדה בין כובשים לנכבשים
- ראשית ההתמסדות של המדינה
סיבות להצלחת המוסלמים בכיבושיהם:
שתי המעצמות לא העלו בדעתם ששליטתם באזור תגיע לתומה.
- משטרי האויב לא יציבים או לא במיטבם; לא התאוששו מהמלחמות. אלה בדיוק עברו מלחמה קשה (האיראניים במצב הקשה יותר). ב-632 עלה שליט חדש לפרס, יזגיר השלישי, וניסה לשפר את מצב האימפריה, אך ללא הצלחה.
- ניכור בין נציגי המשטרים לבין רוב הנתינים. לרבות באזור סוריה, ארץ ישראל ומצרים. הקופטים נרדפו על ידי השלטונות, ופשיטות וחדירות בגבולות האימפריה הביזנטית סיכנו את שליטתה באזור. בערי החוף בסוריה וארץ ישראל נמצאה התנגדות לכיבוש הערבי, הם דיברו יוונית וחשו שייכות לאימפריה הביזנטית. באימפריה הסאסנית האוכלוסייה שכן יצאה נגד הכיבוש הערבי הייתה בפרס, שראז.
- יתרונות צבאיים של הערבים המוסלמיים: ניידות, קשיחות, גיבוש. רוב הערבים/המוסלמים באותן שנים היו ניידים מאוד, והיו לחיל רכוב, על סוסים וגמלים ויכלו להתנועע בקלות.
- מיקום אסטרטגי – תפקידו של המדבר הסורי. חצי האי ערב גולש למדבר הסורי, מדובר בגבול מטושטוש מאוד בין האזורים. המוסלמים יכלו להניע את כוחותיהם מזרחה למדבר והיו במקום מאוד אסטרטגי ונוח בו יכלו לתקוף את הביזנטים (באזור המדבר הסורי) ואת הסאסנים באזור עיראק.